קבלת האבחנה של שבר בכתף היא רק תחילתו של מסע החלמה מורכב. בעוד שהרופאים אחראים על הטיפול הראשוני – קיבוע השבר (באמצעות מתלה או בניתוח) ווידוא איחוי תקין של העצם – האתגר האמיתי מתחיל לעיתים קרובות לאחר מכן. איחוי העצם, חשוב ככל שיהיה, אינו מבטיח חזרה לתפקוד. כאן נכנסת הפיזיותרפיה לתמונה, לא כהמלצה אלא כמרכיב חיוני והכרחי, המשמש כגשר בין עצם שהחלימה לבין יד חזקה, גמישה ומתפקדת.
מאמר זה יפרט את תהליך השיקום הפיזיותרפי, יסביר מדוע הוא כל כך קריטי, וידריך אתכם שלב אחר שלב במסע חזרה לחיים מלאים ופעילים.
למה הפיזיותרפיה כל כך חיונית? מעבר לאיחוי העצם
לאחר שבר, הכתף מקובעת למשך מספר שבועות כדי לאפשר לעצם להתאחות ללא הפרעה. תקופת חוסר התנועה הזו, על אף היותה הכרחית, גובה מחיר יקר מהמפרק ומהשרירים הסובבים אותו:
- התפתחות נוקשות (Stiffness): מפרק הכתף, בעל טווח התנועה הגדול ביותר בגוף, רגיש במיוחד להתפתחות נוקשות לאחר קיבוע. קופסית המפרק (רקמת החיבור העוטפת את המפרק) נוטה להתכווץ, רצועות מתקצרות ונוצרות הידבקויות. ללא טיפול, מצב זה עלול להפוך ל"כתף קפואה" (Frozen Shoulder), מצב כואב ומגביל מאוד.
- דלדול שרירים (Muscle Atrophy): שרירים שאינם בשימוש מאבדים במהירות מסה וכוח. שרירי הכתף, השכמה והזרוע נחלשים משמעותית במהלך תקופת הקיבוע, מה שפוגע ביציבות המפרק וביכולת להניע את היד.
- שינוי דפוסי תנועה: הגוף לומד "לרמות" ולהשתמש בשרירים אחרים (כמו שרירי הצוואר והגב העליון) כדי לפצות על החולשה בכתף. דפוסים לקויים אלו עלולים לגרום לכאבים משניים ולהקשות על החזרה לתנועה נכונה.
- כאב ונפיחות: תהליך הריפוי מלווה בכאב ונפיחות. פיזיותרפיה מציעה כלים שונים להפחתת תסמינים אלו ולאפשר תהליך החלמה נוח יותר.
מטרת הפיזיותרפיה היא להתמודד עם כל האתגרים הללו באופן שיטתי ומבוקר, כדי להבטיח שההחלמה תהיה מלאה ככל האפשר.
שלושת שלבי השיקום: מסע מתוזמן ומבוקר
תהליך השיקום הפיזיותרפי אינו אחיד, אלא מחולק לשלבים ברורים, המותאמים לקצב הריפוי הביולוגי של העצם. המעבר בין השלבים מתבצע בהתאם להנחיית הרופא המטפל (לרוב לאחר צילומי רנטגן) ובהתאם להערכת הפיזיותרפיסט.
שלב 1: השלב המוקדם / שלב ההגנה (שבועות 0-6)
שלב זה מתחיל מיד לאחר הפציעה או הניתוח, כאשר הכתף עדיין מקובעת. המטרות העיקריות הן להגן על השבר, לשלוט בכאב ונפיחות, ולמנוע סיבוכים הנובעים מחוסר תנועה.
מה עושים בשלב זה?
- הדרכה וחינוך: הפיזיותרפיסט ידריך כיצד ללבוש ולהסיר את המתלה בצורה נכונה, כיצד להתלבש, וכיצד לישון באופן שיגן על הכתף וימנע כאב.
- שליטה בכאב ונפיחות: שימוש בקירור מקומי (קרח), טכניקות הרפיה וחבישות עדינות.
- שמירה על טווח תנועה במפרקים סמוכים: תרגילים אקטיביים לכף היד, שורש כף היד והמרפק. תנועה זו חיונית למניעת נוקשות ולעידוד זרימת דם.
- תרגילי מטוטלת (Pendulum Exercises): זהו תרגיל הדגל של השלב המוקדם. בעמידה, רוכנים קדימה ומאפשרים ליד הפגועה להיות תלויה ברפיון כלפי מטה. באמצעות תנועת הגוף, מניעים את היד בעדינות קדימה-אחורה, מצד לצד ובסיבובים. התרגיל מייצר תנועה פסיבית במפרק הכתף כמעט ללא הפעלת שרירים.
- תנועה פסיבית (PROM): במידת האפשר ובהתאם להוראת הרופא, הפיזיותרפיסט יניע בעדינות את זרוע המטופל כדי לשמר את גמישות המפרק.
שלב 2: השלב האקטיבי / שלב הגיוס (שבועות 6-12 בקירוב)
שלב זה מתחיל לאחר קבלת אישור מהרופא שהשבר יציב מספיק כדי להתחיל להניע את הכתף באופן פעיל. המטרה היא להשיב בהדרגה את טווחי התנועה ולהתחיל "להעיר" את השרירים הרדומים.
מה עושים בשלב זה?
- תרגילים אקטיביים-נעזרים (AAROM): המטופל מניע את היד הפגועה בעזרת היד הבריאה, מקל או מערכת גלגלות. התרגול מאפשר להגדיל את טווח התנועה בצורה מבוקרת.
- תרגילים אקטיביים (AROM): המטופל מתחיל להניע את היד בכוח שריריו בלבד, תחילה בתנועות שבהן השפעת כוח הכבידה מנוטרלת (למשל, בשכיבה על הגב).
- תרגילים איזומטריים: כיווץ מבוקר של שרירי הכתף כנגד התנגדות (כמו קיר או היד השנייה), ללא תנועה במפרק. תרגילים אלו מתחילים לבנות כוח מבלי לסכן את השבר.
- ייצוב שכמות: תרגול ייעודי לחיזוק השרירים המייצבים את עצם השכמה, שהם הבסיס לתנועת כתף תקינה ויציבה.
שלב 3: שלב החיזוק והתפקוד (החל משבוע 12 ואילך)
בשלב זה, השבר נחשב למאוחה לחלוטין, ורוב טווח התנועה הושג. הדגש עובר מבניית תנועה לבניית כוח, סיבולת וחזרה לתפקוד מלא.
מה עושים בשלב זה?
- חיזוק עם התנגדות: שימוש בגומיות התנגדות, משקולות חופשיות ומכשירי כוח לחיזוק כל קבוצות השרירים סביב הכתף.
- תרגילים פונקציונליים: תרגול המדמה פעולות יומיומיות כמו הרמת חפצים, דחיפה, משיכה, והושטת יד למדפים גבוהים.
- תרגילי פרופריוספציה (Proprioception): שיפור "התחושה העמוקה" של המפרק – היכולת של המוח לדעת את מיקום היד במרחב. תרגילים אלו חיוניים ליציבות ולמניעת פציעות חוזרות.
- חזרה לפעילות ספציפית: לקראת סוף השיקום, התרגול יותאם למטרות האישיות של המטופל – בין אם מדובר בחזרה לעבודה פיזית, הרמת נכדים או חזרה למשחק טניס או כדורסל.
תפקיד המטופל: המפתח להצלחה נמצא בידיים שלך
הפיזיותרפיסט הוא המדריך, אך המטופל הוא זה שצועד בדרך. הצלחת השיקום תלויה באופן מכריע במעורבות ובמחויבות של המטופל:
- התמדה ועקביות: ביצוע תוכנית התרגילים הביתית באופן יומיומי הוא הכרחי. התקדמות מושגת על ידי תרגול עקבי ולאורך זמן.
- סבלנות: שיקום כתף הוא תהליך ארוך, לעיתים מתסכל. יהיו ימים טובים יותר וטובים פחות. חשוב לשמור על ראייה ארוכת טווח ולא להתייאש.
- תקשורת פתוחה: חשוב לדווח לפיזיותרפיסט על כאב, קשיים או חששות. תקשורת טובה מאפשרת התאמה של תוכנית הטיפולים והתקדמות בטוחה.
- הקשבה לגוף: יש להבדיל בין אי-נוחות ותחושת מתיחה, שהן חלק מהתהליך, לבין כאב חד ודוקר, המהווה סימן אזהרה שיש לעצור.
לסיכום, פיזיותרפיה אינה אוסף של תרגילים אקראיים, אלא תהליך שיקום מדעי, מובנה והדרגתי המותאם אישית לכל מטופל. היא מהווה את ההשקעה החשובה ביותר שיכול אדם לעשות לאחר שבר בכתף כדי להבטיח לא רק עצם מאוחה, אלא חזרה מלאה ככל האפשר לשגרת חיים פעילה, עצמאית ונטולת כאב.