שחרור כתף קפואה: המדריך המלא להחזרת התנועה והפחתת הכאב

כתף קפואה (Frozen Shoulder), או בשמה המקצועי "קפסוליטיס דביקה" (Adhesive Capsulitis), היא אחת התופעות המתסכלות והכואבות ביותר במערכת השריר-שלד. היא מתוארת לעיתים קרובות כתחושה שהכתף "ננעלה" או "נתפסה" ללא סיבה ברורה, והופכת פעולות יומיומיות פשוטות כמו לבישת בגדים, חפיפת שיער או הושטת יד למדף למשימה כמעט בלתי אפשרית.

המונח "שחרור" בהקשר של כתף קפואה אינו מתייחס לפעולה אחת, אלא לתהליך שלם, שיכול להיות שמרני או התערבותי, ומטרתו אחת: לשבור את מעגל הנוקשות והכאב, ולהשיב למפרק את חופש התנועה שאבד. מאמר זה יסביר מהי כתף קפואה, מהן דרכי הטיפול השונות, ומתי נדרשת התערבות פולשנית לשחרור המפרק.

מהי כתף קפואה? הבנת המנגנון מאחורי ה"כלא" של המפרק

כדי להבין כיצד משחררים כתף קפואה, יש להבין מדוע היא "קופאת". מפרק הכתף עטוף ברקמת חיבור חזקה וגמישה הנקראת "קופסית המפרק" (Joint Capsule). במצב של כתף קפואה, מסיבות שאינן תמיד ברורות, קופסית זו הופכת דלקתית. התהליך הדלקתי גורם לה להתעבות, להתקשח, לאבד את גמישותה וליצור הידבקויות (צלקות פנימיות). למעשה, הקופסית "מתכווצת" סביב המפרק ומגבילה באופן דרמטי את תנועתו.

גורמי הסיכון העיקריים:

• גיל ומין: התופעה שכיחה ביותר בקרב בני 40 עד 60, ונפוצה יותר בנשים. למעשה התופעה נפוצה עד כדי כך בנשים סביבות גיל החמישים שבאנגלית אף קיבלה את הכינוי "The fifty years old shoulder" כלומר "הכתף בת החמישים".
• סוכרת: זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. לחולי סוכרת יש סיכוי גבוה פי 2 עד 4 לפתח כתף קפואה.
• מחלות סיסטמיות: בעיות בתפקוד בלוטת התריס, מחלות לב ומחלת פרקינסון.
• חוסר תנועה: לאחר פציעה, שבר או ניתוח בכתף או בזרוע, תקופת קיבוע ממושכת עלולה להוביל להתפתחות כתף קפואה משנית.

שלושת השלבים של כתף קפואה:

התופעה מתפתחת בדרך כלל בשלושה שלבים ברורים:

1. שלב הקיפאון (Freezing): שלב כאוב מאוד, הנמשך בין חודשיים לתשעה חודשים. הכאב מחמיר בהדרגה, וטווח התנועה הולך ופוחת.
2. השלב הקפוא (Frozen): הכאב בדרך כלל פוחת, אך הנוקשות מגיעה לשיאה. הכתף "תקועה" והתפקוד היומיומי מוגבל מאוד. שלב זה יכול להימשך 4 עד 12 חודשים.
3. שלב ההפשרה (Thawing): טווח התנועה מתחיל להשתפר בהדרגה ובאופן ספונטני. זהו שלב ההחלמה, והוא יכול להימשך בין חצי שנה לשנתיים.

מטרת הטיפול היא לקצר את משך השלבים הללו ולהבטיח שההפשרה תהיה מלאה ככל האפשר.

קו ההגנה הראשון: שחרור שמרני

עבור רוב המכריע של המקרים, הטיפול בכתף קפואה אינו ניתוחי. "השחרור" מושג באמצעות שילוב של טיפולים שמטרתם להפחית דלקת, לשכך כאב ולהחזיר את הגמישות לקופסית המפרק.

• פיזיותרפיה: זהו אבן הראשה של הטיפול השמרני. פיזיותרפיסט מומחה יבנה תוכנית מותאמת אישית הכוללת:
  • טכניקות מנואליות: הנעות פסיביות ומתיחות עדינות של קופסית המפרק על ידי המטפל כדי "לשבור" הידבקויות ולהגדיל את טווח התנועה.
  • תרגילים למטופל: תוכנית תרגילים הדרגתית לביצוע בבית, הכוללת מתיחות מבוקרות לכל כיווני התנועה.
  • הדרכה: ניהול הכאב והתאמת הפעילות היומיומית.
• תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs): תרופות כמו איבופרופן (אדוויל) או נפרוקסן (נרוסין) יכולות לסייע בהפחתת הכאב והדלקת, בעיקר בשלב הקיפאון הכאוב, ובכך לאפשר טיפול פיזיותרפי יעיל יותר.
• זריקות קורטיזון (סטרואידים): הזרקה של סטרואידים ישירות לתוך מפרק הכתף היא כלי יעיל מאוד. הקורטיזון הוא חומר אנטי-דלקתי רב עוצמה המפחית את התהליך הדלקתי בקופסית. הזריקה יעילה ביותר בשלב הראשון (הכאוב) והיא מסוגלת "לשבור" את מעגל הכאב-דלקת-נוקשות, ולפתוח חלון הזדמנויות לטיפול פיזיותרפי אינטנסיבי.

כשהטיפול השמרני לא מספיק: הליכים התערבותיים לשחרור

כאשר מספר חודשים של טיפול שמרני אינטנסיבי אינם מביאים לשיפור משמעותי, ניתן לשקול הליכים פולשניים יותר, שמטרתם "לשחרר" את המפרק באופן מכני.

1. הידרודילטציה (Hydrodilatation) / הרחבת מפרק:
   בהליך זה, המוזרק לרוב תחת הנחיית אולטרסאונד או רנטגן, מוזרקת כמות גדולה של נוזל (תמיסת מלח סטרילית – סליין), לרוב בתוספת סטרואידים וחומר הרדמה מקומי, ישירות לתוך קופסית המפרק. לחץ הנוזל מותח את הקופסית המכווצת מבפנים, קורע את ההידבקויות העדינות ו"משחרר" את המפרק. ההליך מלווה לרוב בטיפול פיזיותרפי מיידי ואינטנסיבי כדי לנצל את טווח התנועה החדש שהושג.

2. מניפולציה תחת הרדמה (MUA):
   בפרוצדורה זו, המטופל מורדם בהרדמה כללית קצרה. בזמן שהמטופל רדום ושריריו רפויים לחלוטין, האורתופד מניע את כתפו של המטופל באופן מבוקר אך נחרץ, בכל טווחי התנועה. התנועה הכפויה קורעת פיזית את ההידבקויות ומשחררת את קופסית המפרק. גם כאן, הצלחת הפעולה תלויה באופן מוחלט בטיפול פיזיותרפי אינטנסיבי המתחיל מיד למחרת, כדי לשמר את טווח התנועה שהושג ולמנוע היווצרות הידבקויות חדשות.

3. שחרור קפסולרי ארתרוסקופי (Arthroscopic Capsular Release):
   זהו ניתוח זעיר-פולשני הנחשב ליעיל והבטוח ביותר במקרים עקשניים. דרך מספר חתכים קטנים, המנתח מחדיר מצלמה (ארתרוסקופ) וכלים עדינים לתוך המפרק. תחת מבט ישיר, הוא מזהה את חלקי הקופסית המעובים והמכווצים וחותך (משחרר) אותם באופן מדויק. היתרון הוא השליטה המלאה והיכולת לשחרר את ההידבקויות באופן סלקטיבי ומדויק. הניתוח, כמו קודמיו, דורש תוכנית שיקום פיזיותרפית אינטנסיבית ומיידית.
   

השלב החשוב מכל: השיקום שאחרי הפרוצדורה

חשוב להדגיש: כל הליך התערבותי, בין אם זו הידרודילטציה, מניפולציה או ניתוח, אינו סוף הסיפור. הוא רק פותח חלון הזדמנויות קריטי. ללא פיזיותרפיה מיידית ואינטנסיבית, קופסית המפרק עלולה להצטלק ולהתכווץ מחדש בתוך שבועות ספורים. השיקום לאחר הפעולה הוא אגרסיבי יותר מהטיפול השמרני, ומטרתו היא לנצל את חופש התנועה החדש ולשמר אותו.

לסיכום, "שחרור כתף קפואה" הוא תהליך הדרגתי. ברוב המקרים, השחרור יושג באמצעות טיפול שמרני ובראשו פיזיותרפיה והזרקות סטרואידים. במקרים העיקשים יותר, קיימים הליכים התערבותיים יעילים המסוגלים לשבור את המעגל. בכל מסלול טיפולי שייבחר, המפתח להצלחה הוא שילוב של טיפול רפואי נכון עם מחויבות והתמדה של המטופל בתוכנית שיקום אינטנסיבית. עם הגישה הנכונה, כמעט כל כתף קפואה ניתנת ל"הפשרה" מלאה.

כתבה זו נועדה למטרות מידע בלבד ואינה מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי. אבחון וטיפול בכתף קפואה חייבים להיעשות על ידי רופא ואנשי מקצוע מוסמכים.