כתף קפואה (Adhesive Capsulitis): אבחון, טיפול ושיקום – המדריך המלא

כתף קפואה, או בשמה הרפואי "דלקת של קופסית המפרק" (Adhesive Capsulitis), היא מצב רפואי שכיח ומטריד, הגורם לכאב משמעותי ולהגבלה ניכרת בטווחי התנועה של מפרק הכתף. מטופלים רבים מתארים תחושה של "כתף תפוסה" או "קפואה", ומכאן שמה העממי. מצב זה יכול להתפתח בהדרגה, לעיתים ללא סיבה נראית לעין, ולהשפיע באופן דרמטי על איכות החיים והיכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות.

במאמר זה, נצלול לעומק התופעה, נבין את הגורמים לה, את שלבי התפתחותה, את שיטות האבחון המתקדמות ואת מגוון אפשרויות הטיפול הקיימות – מהשמרניות ועד להתערבויות פולשניות יותר. מטרתנו היא לספק לכם, המטופלים, את כל המידע הדרוש כדי להבין את מצבכם ולקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול המתאים ביותר עבורכם, בשיתוף עם הרופא המטפל.

מהי בעצם כתף קפואה? הבנת האנטומיה והפתולוגיה

מפרק הכתף הוא מפרק כדורי (ball and socket) מורכב, המאפשר טווח תנועה רחב במיוחד. הוא מורכב מראש עצם הזרוע (הומרוס) הנכנס לשקע הגלנואיד בעצם השכמה. סביב המפרק קיימת רקמה רכה הנקראת "קופסית המפרק" (Articular Capsule). קופסית זו היא מעטפת של רקמת חיבור חזקה וגמישה, המכילה רצועות התומכות ומייצבות את המפרק. בתוך הקופסית נמצא נוזל סינוביאלי, המשמש לסיכוך והזנה של סחוסי המפרק.

במצב של כתף קפואה, קופסית המפרק הופכת דלקתית, מתעבה, מתקשחת ומצטלקת. תהליך זה גורם להתכווצות של הקופסית סביב המפרק, מה שמגביל באופן משמעותי את יכולת התנועה שלו ומייצר כאב, במיוחד בניסיון להניע את הכתף מעבר לטווח המוגבל. נפח הקופסית, שיכול להכיל במצב תקין כ-20-25 סמ"ק של נוזל, עשוי להצטמצם במקרים חמורים ל-5-10 סמ"ק בלבד.

שלבי ההתפתחות של כתף קפואה

נהוג לחלק את התפתחות הכתף הקפואה לשלושה שלבים עיקריים, אם כי משך הזמן של כל שלב והחפיפה ביניהם משתנים מאדם לאדם:

1. השלב הקופא (Freezing Stage):
   • משך: לרוב בין 2 ל-9 חודשים.
   • מאפיינים: כאב הדרגתי ומחמיר בכתף, גם במנוחה ובעיקר בלילה. טווח התנועה מתחיל להיות מוגבל בהדרגה, בעיקר בתנועות סיבוביות (פנימה והחוצה) והרמת הזרוע הצידה. הכאב הוא המרכיב הדומיננטי בשלב זה.
   • תחושת המטופל: קושי גובר בביצוע פעולות יומיומיות כמו לבוש, סירוק שיער, הושטת יד לאחור, סגירת חזיה. הכאב יכול להעיר משינה.
2. השלב הקפוא (Frozen Stage):
   • משך: לרוב בין 4 ל-12 חודשים.
   • מאפיינים: הכאב עשוי להתמתן מעט או להישאר יציב, אך ההגבלה בטווחי התנועה מגיעה לשיאה. הכתף מרגישה "תקועה" ונוקשה מאוד. התנועה מוגבלת באופן משמעותי בכל המישורים, הן בתנועה אקטיבית (שהמטופל מבצע בעצמו) והן בתנועה פסיבית (שהבודק מבצע עבור המטופל).
   • תחושת המטופל: תסכול רב עקב המגבלה התפקודית. פעולות רבות הופכות לבלתי אפשריות או דורשות פיצוי מתנועות הגב והשכמה.
3. שלב ההפשרה (Thawing Stage):
   • משך: לרוב בין 5 חודשים ל-2 שנים, ולעיתים אף יותר.
   • מאפיינים: שיפור הדרגתי ואיטי בטווחי התנועה של הכתף. הכאב ממשיך לדעוך.
   • תחושת המטופל: הקלה הדרגתית, חזרה איטית לתפקוד. לעיתים נותרת מגבלה קלה בטווחי התנועה גם לאחר ההחלמה המלאה.

חשוב לציין כי ללא טיפול מתאים, התהליך כולו יכול להימשך שנתיים עד שלוש שנים, ובמקרים מסוימים אף להותיר מגבלה תנועתית קבועה. ברוב המקרים בהחלמה מגיעים לטווחים טובים תפקודית, גם אם לא מלאים לחלוטין וזהים לטווחים לפני כן. ברוב מוחלט של המקרים אין כל צורך בהתערבות ניתוחית.

גורמי סיכון ושכיחות

כתף קפואה פוגעת בכ-2%-5% מהאוכלוסייה הכללית. היא שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים, ומופיעה לרוב בטווח הגילאים 40-60. הסיבה המדויקת להתפתחות כתף קפואה אינה ידועה תמיד (מצב אידיופתי), אך זוהו מספר גורמי סיכון ומצבים רפואיים הקשורים לשכיחות גבוהה יותר של התופעה:

• סוכרת: זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. כ-10%-20% מחולי הסוכרת יפתחו כתף קפואה, והיא נוטה להיות חמורה יותר וקשה יותר לטיפול באוכלוסייה זו.
• מחלות בלוטת התריס: הן פעילות יתר (היפרתירואידיזם) והן תת-פעילות (היפותירואידיזם) של בלוטת התריס מעלות את הסיכון.
• סביב סיום מחזור וכניסה למנופאוזה: נשים סביבות גיל 50 הנמצאות בשלבים אלו נוטות לסבול מכתף קפואה. לכן שגור המונח באנגלית the 50 years old shoulder. 
• מחלות לב וכלי דם.
• מחלת פרקינסון.
• קיבוע ממושך של הכתף: לאחר פציעה (כמו שבר), ניתוח בכתף או ניתוח בחזה/שד, כאשר הכתף אינה מונעת במשך תקופה ארוכה.
• טראומה או פציעה בכתף: גם אם לא דרשה קיבוע ממושך.
• גורמים גנטיים: ישנן עדויות למרכיב גנטי אפשרי.

לעיתים, כתף קפואה יכולה להתפתח גם ללא כל גורם סיכון ידוע.

אבחון כתף קפואה: כיצד הרופא מאשר את האבחנה?

אבחון כתף קפואה מתבסס בעיקר על אנמנזה (סיפור המחלה) ובדיקה גופנית יסודית על ידי אורתופד מומחה כתף.

• אנמנזה: הרופא ישאל על אופי הכאב, מתי החל, מה מחמיר או מקל עליו, האם קיימת הגבלה בתנועה, וכיצד משפיעה על התפקוד היומיומי. כמו כן, ייבדקו מחלות רקע רלוונטיות (כמו סוכרת, מחלות בלוטת התריס) ופציעות קודמות.
• בדיקה גופנית: זהו החלק המכריע באבחון. הרופא יעריך:
  • טווח תנועה אקטיבי: המטופל מתבקש להניע את הכתף בעצמו בכיוונים שונים (הרמה לפנים, הצידה, סיבוב פנימה והחוצה).
  • טווח תנועה פסיבי: הרופא מניע את כתפו של המטופל בעדינות בכיוונים שונים. בכתף קפואה, ההגבלה בטווח התנועה תהיה דומה הן בתנועה אקטיבית והן בפסיבית.
  • רגישות למישוש: הרופא ימשש את אזור הכתף לזיהוי נקודות רגישות.
  • כוח שרירים: הערכת כוח השרירים סביב הכתף, כדי לשלול פתולוגיות אחרות כמו קרע בגידי השרוול המסובב (Rotator Cuff).
• בדיקות הדמיה:
  • צילום רנטגן: לרוב יבוצע כדי לשלול בעיות אחרות בכתף, כגון שחיקת סחוס (ארתריטיס), הסתיידויות, שברים, פריקה כרונית או גידולים. בצילום רנטגן של כתף קפואה לרוב לא ייראו ממצאים חריגים, למעט לעיתים דלדול עצם קל (אוסטאופניה) כתוצאה מחוסר שימוש.
  • אולטרסאונד (US) או דימות תהודה מגנטית (MRI): בדיקות אלו אינן נדרשות בדרך כלל לאבחון ראשוני של כתף קפואה, אך עשויות לסייע במקרים בהם האבחנה אינה חד משמעית, או כדי לשלול פתולוגיות נלוות (כמו קרעים בגידים או דלקות אחרות). ב-MRI ניתן לעיתים לראות עיבוי של קופסית המפרק וסימני דלקת. ארתרוגרפיה (הזרקת חומר ניגוד למפרק) באמצעות MRI יכולה להדגים את הקטנת נפח הקופסית.

אבחנה מבדלת: חשוב לשלול מצבים אחרים שיכולים לגרום לכאב והגבלה בתנועה בכתף, כגון:

• קרע בגידי השרוול המסובב
• דלקת גידים (Tendinitis) או בורסיטיס (Bursitis)
• דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)
• דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)
• תסמונת צביטה (Impingement Syndrome)

המאפיין המרכזי המבדיל כתף קפואה ממצבים אלו הוא ההגבלה המשמעותית והכמעט שווה בתנועה האקטיבית והפסיבית, במיוחד בסיבוב חיצוני.

אפשרויות טיפול בכתף קפואה: מהמתנה סבלנית ועד התערבות כירורגית

מטרות הטיפול בכתף קפואה הן הפחתת כאב, שיפור טווחי התנועה והחזרת התפקוד. הטיפול הוא לרוב הדרגתי, ומתחיל מאפשרויות שמרניות. חשוב להדגיש כי סבלנות והתמדה הן מילות המפתח בתהליך הטיפולי. ברוב מוחלט של המקרים לא נדרשת התערבות ניתוחית.

טיפולים שמרניים

רוב המקרים של כתף קפואה (כ-80%-90%) משתפרים באמצעות טיפול שמרני, אם כי התהליך יכול להיות ממושך.

1. טיפול תרופתי להפחתת כאב ודלקת:
   • נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs): כגון איבופרופן (אדוויל, נורופן), נפרוקסן (נקסין, נרוסין) או ארקוקסיה. תרופות אלו מסייעות בהפחתת כאב ודלקת, במיוחד בשלב הכואב.
   • משככי כאבים: כגון פרצטמול (אקמול) או תרופות חזקות יותר במרשם, לפי הצורך.
   • במקרים של כאב חריף וקשה לשליטה, לעיתים ניתן לשקול טיפול קצר טווח בסטרואידים דרך הפה (כגון פרדניזון), אך טיפול זה כרוך בתופעות לוואי אפשריות ויש לדון בו עם הרופא.
2. פיזיותרפיה או הידרותרפיה:
   • אבן יסוד בטיפול: הפיזיותרפיה היא מרכיב חיוני ומרכזי בטיפול בכתף קפואה. מטרתה לשמר ולשפר את טווחי התנועה, להפחית כאב ולחזק את השרירים התומכים.
   • תרגילים מותאמים אישית: הפיזיותרפיסט יבנה תוכנית תרגילים המותאמת לשלב המחלה ולמצבו של המטופל. התרגילים כוללים:
     • תרגילי מתיחה פסיביים ועדינים: בשלבים המוקדמים, כשהכאב דומיננטי, יבוצעו מתיחות עדינות, לעיתים בסיוע המטפל או באמצעות אביזרים, כדי לשמר את טווח התנועה הקיים ולנסות להגדילו בהדרגה. דוגמאות: תרגילי מטוטלת (Pendulum exercises), מתיחות עם מקל או מגבת.
     • תרגילי טווח תנועה אקטיביים-מסייעים ואקטיביים: ככל שהכאב פוחת, המטופל יבצע תנועות באופן עצמאי יותר.
     • תרגילי חיזוק: בשלבים מתקדמים יותר, לאחר שיפור בטווחי התנועה, ישולבו תרגילי חיזוק לשרירי הכתף והשכמה.
   • חשיבות ההתמדה: הצלחת הפיזיותרפיה תלויה בהתמדה ובביצוע קבוע של תרגילי הבית לפי הנחיות הפיזיותרפיסט.
   • טכניקות נוספות: פיזיותרפיסטים עשויים להשתמש גם בטכניקות מנואליות, חימום, קירור או גירוי חשמלי (TENS) להקלה על כאב.
3. בלוק עצבי
   • מבוצע לצורך הקלה בכאבים, בעיקר בשלב הכואב, ומטרתו לאפשר תפקוד מייטבי למרות הכתף הקפואה. מבוצע במקרים רבים במרפאות כאב ייעודיות לכתף ואחרות. יש לציין כי למרות שמדובר זריקה מדובר על זריקה שונה במהותה מזריקה תוך פרקית.

 

1. הזרקות תוך-מפרקיות:
   • הזרקת קורטיקוסטרואידים: הזרקה של סטרואידים ישירות למפרק הכתף יכולה לספק הקלה משמעותית בכאב ובדלקת, במיוחד בשלב הראשון והכואב של המחלה. ההשפעה היא לרוב זמנית (מספר שבועות עד חודשים), אך היא יכולה "לשבור" את מעגל הכאב ולאפשר התקדמות טובה יותר בפיזיותרפיה. ניתן לחזור על ההזרקה, אך בדרך כלל לא יותר מפעמיים באותו מפרק, במרווחי זמן של מספר שבועות עד חודשים. ההזרקה מבוצעת לעיתים תחת הנחיית אולטרסאונד לדיוק מרבי.
   • הזרקת PRP פלסמה: במחקרים חדשים נמצא כי יתכן וזריקות אלו מזרזות את ההחלמה מכתף קפואה. נדרשות עדיין עבודות נוספות לצורך ביסוס השערה זו. בכל אופן מדובר בטיפול בטוח שניתן לחזור עליו מספר פעמים וללא חסרונות הטיפול בסטרואידים.
   • הידרודילטציה (Hydrodilatation) / הרחבת קופסית המפרק (Distension Arthrography):
     • הליך: בהליך זה, מוזרקת למפרק הכתף (לרוב תחת הנחיית רנטגן או אולטרסאונד) כמות גדולה יחסית של תמיסת סליין סטרילית, לעיתים בשילוב עם סטרואידים וחומר הרדמה מקומי. מטרת הנוזל היא "למתוח" ולהרחיב את קופסית המפרק המכווצת.
     • יעילות: הליך זה יכול להיות יעיל מאוד בשיפור טווחי התנועה והפחתת כאב, במיוחד במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא הועיל מספיק. התוצאות הטובות ביותר נראות כאשר ההליך מבוצע בשלב הקפוא, אך לא מוקדם מדי.
     • לאחר ההליך: נדרשת פיזיותרפיה אינטנסיבית מיד לאחר ההידרודילטציה כדי לשמר את טווחי התנועה שהושגו.

טיפולים התערבותיים / כירורגיים

כאשר הטיפולים השמרניים אינם מביאים להקלה מספקת לאחר תקופה של כ-6-12 חודשים, או כאשר המגבלה התפקודית קשה מאוד, ניתן לשקול התערבויות פולשניות יותר.

1. מניפולציה תחת הרדמה (Manipulation Under Anesthesia – MUA):
   • הליך: המטופל מורדם (הרדמה כללית קצרה), והאורתופד המנתח מניע את הכתף באופן מבוקר אך נחוש דרך כל טווחי התנועה, במטרה "לקרוע" את ההידבקויות וההצטלקויות בקופסית המפרק.
   • יתרונות: הליך מהיר יחסית, ללא חתכים.
   • חסרונות/סיכונים: קיים סיכון קטן לשברים (במיוחד במטופלים עם אוסטאופורוזיס), פגיעה עצבית או נזק לרקמות רכות אחרות. ההליך פחות מבוקר משחרור ארתרוסקופי.
   • לאחר ההליך: פיזיותרפיה אינטנסיבית היא קריטית מיד לאחר המניפולציה למניעת הישנות ההידבקויות.
2. שחרור קופסית המפרק באמצעות ארתרוסקופיה (Arthroscopic Capsular Release):
   • הליך זעיר-פולשני: זהו הטיפול הכירורגי המועדף כיום לכתף קפואה עמידה. דרך מספר חתכים קטנים (כ-0.5 ס"מ כל אחד) מוחדרים למפרק מצלמה זעירה (ארתרוסקופ) ומכשור ניתוחי עדין. המנתח רואה את פנים המפרק על גבי מסך ויכול לזהות במדויק את אזורי ההידבקות וההתעבות של הקופסית.
   • שחרור ממוקד: באמצעות מכשירים מיוחדים, המנתח חותך ומשחרר את החלקים המכווצים של קופסית המפרק (Capsulotomy). ניתן לבצע שחרור היקפי (360 מעלות) או ממוקד לאזורים הבעייתיים ביותר.
   • יתרונות: מאפשר שחרור מדויק ומבוקר של הקופסית, תוך שמירה על מבנים אנטומיים חשובים. מאפשר גם אבחון וטיפול בבעיות נלוות במפרק (כמו קרעים קטנים, דלקת בבורסה) באותו הליך. ההחלמה לרוב מהירה יותר ופחות כואבת ממניפולציה אגרסיבית.
   • לאחר הניתוח: גם כאן, פיזיותרפיה אינטנסיבית ומוקדמת היא חיונית להשגת תוצאות מיטביות ומניעת חזרה של הנוקשות. לרוב מתחילים פיזיותרפיה כבר ביום הניתוח או למחרת.

החלמה ופרוגנוזה: למה לצפות?

• משך החלמה משתנה: כתף קפואה היא מצב עם "ריפוי עצמי" (self-limiting) ברוב המקרים, אך משך הזמן עד להחלמה מלאה או כמעט מלאה יכול להיות ארוך – בין שנה לשלוש שנים.
• טיפול מקצר תהליכים: טיפולים מתאימים, בין אם שמרניים או כירורגיים, יכולים לקצר משמעותית את משך הסבל, להפחית את הכאב ולהאיץ את החזרה לתפקוד.
• תוצאות טובות לטווח ארוך: לרוב המטופלים יש תוצאות טובות והקלה משמעותית בכאב ובמגבלת התנועה לאחר טיפול.
• מגבלה קלה אפשרית: אצל חלק מהמטופלים, גם לאחר החלמה מלאה, עשויה להישאר מגבלה קלה בטווחי התנועה הקיצוניים, אך זו לרוב אינה משפיעה באופן משמעותי על התפקוד היומיומי.
• חזרה של הבעיה: הישנות של כתף קפואה באותה כתף היא נדירה, אך היא יכולה להופיע בכתף הנגדית (בכ-20%-30% מהמקרים, במיוחד בחולי סוכרת).

נקודות למחשבה וטיפים להתמודדות יומיומית

• אל תתעלמו מכאב והגבלה בכתף: פנייה מוקדמת לאורתופד מומחה כתף יכולה לאפשר אבחון מדויק והתחלת טיפול בשלב מוקדם.
• הקפידו על הנחיות הפיזיותרפיסט: ביצוע תרגילים בבית באופן קבוע הוא קריטי להצלחת הטיפול.
• הימנעו מתנועות פתאומיות וכואבות: "הקשיבו" לגופכם. נסו לבצע תנועות באופן מבוקר ועדין בטווח שאינו גורם לכאב חד.
• התאמות ביומיום: בשלב הכואב והמוגבל, נסו למצוא דרכים להקל על עצמכם: השתמשו ביד הבריאה יותר, בקשו עזרה במטלות מאתגרות, השתמשו באביזרי עזר במידת הצורך. אל תפעילו את היד בטווחים הכואבים ואל תעמיסו על היד בצורה שגורמת לכאב.
• שמרו על אורח חיים בריא: תזונה נכונה, איזון סוכרת (אם קיימת) ופעילות גופנית כללית מתונה (שאינה מחמירה את כאב הכתף) יכולים לתרום לבריאות הכללית ולהחלמה.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)

ש: האם כתף קפואה תחלוף מעצמה ללא טיפול? ת: ברוב המקרים כן, אך התהליך יכול להיות ארוך מאוד ומלווה בכאב ומגבלה תפקודית משמעותיים. טיפול מתאים יכול לשפר את הכאבים ואולי אף לשפר את התוצאה הסופית.

ש: האם אני צריך להימנע לחלוטין מהנעת הכתף? ת: לא. חוסר תנועה מוחלט עלול להחמיר את הנוקשות. המטרה היא למצוא את האיזון: להימנע מתנועות הגורמות לכאב חד ופתאומי, אך לבצע תרגילים עדינים ומתיחות בטווח האפשרי, בהתאם להנחיות הרופא והפיזיותרפיסט, כדי לשמר ולשפר את טווח התנועה.

ש: כמה זמן לוקח לראות שיפור עם פיזיותרפיה? ת: זה משתנה מאדם לאדם ותלוי בשלב המחלה. לעיתים נדרשים מספר שבועות של טיפול עקבי כדי להרגיש שיפור ראשוני. חשוב להיות סבלניים ולהתמיד.

ש: האם הזרקת סטרואידים מסוכנת? ת: כמו לכל טיפול רפואי, גם להזרקת סטרואידים יש תופעות לוואי אפשריות, אך הן נדירות כאשר ההזרקה מבוצעת על ידי רופא מנוסה. תופעות אפשריות כוללות זיהום מקומי (נדיר מאוד), כאב זמני באזור ההזרקה, שינוי צבע עור באזור ההזרקה, ועלייה זמנית ברמות הסוכר בדם (חשוב ליידע אם אתם סוכרתיים) או בערכי לחץ – הדם. הרופא ישקול את היתרונות מול הסיכונים במקרה הספציפי שלכם.

ש: מתי מומלץ לשקול ניתוח? ת: ניתוח נשקל בדרך כלל כאשר טיפולים שמרניים (פיזיותרפיה, תרופות, הזרקות) לא הועילו מספיק לאחר תקופה של כ-6-12 חודשים, והמטופל עדיין סובל מכאבים משמעותיים ומגבלה תפקודית קשה המשפיעה על איכות חייו.

ש: האם כתף קפואה יכולה לחזור אחרי ניתוח? ת: הישנות לאחר ניתוח ארתרוסקופי לשחרור קופסית, המלווה בפיזיותרפיה אינטנסיבית, היא נדירה יחסית, אך אפשרית. הקפדה על תוכנית השיקום לאחר הניתוח היא המפתח למניעת חזרה.

לסיכום: תקווה ואופטימיות זהירה

כתף קפואה היא אכן מצב מתסכל ומגביל, אך חשוב לזכור שברוב המכריע של המקרים מדובר במצב חולף, ועם אבחון נכון, טיפול מותאם אישית, סבלנות והתמדה, ניתן להשיג הקלה משמעותית בכאב, שיפור ניכר בטווחי התנועה וחזרה לתפקוד מלא או כמעט מלא.

אם אתם חווים תסמינים העשויים להצביע על כתף קפואה, אל תהססו לפנות לייעוץ של אורתופד מומחה כתף. אבחון מוקדם וטיפול נכון הם המפתח להחלמה מהירה ומוצלחת. זכרו, אתם לא לבד במערכה הזו, וצוות רפואי מיומן עומד לרשותכם כדי לסייע לכם לחזור לשגרה נטולת כאבים ומגבלות.

הערה חשובה: מאמר זה נועד לספק מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי פרטני. לכל שאלה או בעיה רפואית, יש לפנות לרופא המטפל.