פריקת כתף בצבא: המדריך המקיף לחיילים – זכויות, טיפול וחזרה לשגרה

שירות צבאי, במיוחד בתפקידים קרביים או תומכי לחימה, כרוך בפעילות גופנית מאומצת, אימונים אינטנסיביים ולעיתים גם נשיאת משאות כבדים. כל אלו, לצד האופי הדינמי והבלתי צפוי של הסביבה הצבאית, חושפים את החיילים לסיכון מוגבר לפציעות, ואחת הנפוצות והמטרידות שבהן היא פריקת כתף.

פריקת כתף עלולה להיות אירוע כואב, מגביל ובעל השלכות משמעותיות על המשך השירות הצבאי ואף על החיים האזרחיים שלאחריו. מטרת מאמר זה היא לספק לחיילים, למפקדים ולהורים מידע מקיף, מקצועי וידידותי על פריקות כתף בצבא. נסביר מהי פריקת כתף, מדוע היא שכיחה במסגרת צבאית, כיצד מאבחנים ומטפלים בה במערכת הרפואה הצבאית, מהן אפשרויות השיקום, ומהן הזכויות המגיעות לחייל שנפגע.

יסודות: מהי פריקת כתף?

מפרק הכתף הוא המפרק הגמיש ביותר בגוף האדם, ומאפשר טווח תנועה רחב מאוד. גמישות זו באה על חשבון יציבות, מה שהופך אותו לפגיע יחסית לפריקות.

• אנטומיה של יציבות: 
  • מבנה גרמי: ראש עצם הזרוע (הומרוס), בעל צורה כדורית, נכנס לתוך שקע רדוד יחסית בעצם השכמה, הנקרא גלנואיד.
  • לברום (Labrum): טבעת סחוסית המקיפה את שולי הגלנואיד, מעמיקה אותו ובכך משפרת את התאמתו לראש ההומרוס ומגבירה את יציבות המפרק.
  • רצועות (Ligaments): רקמות חיבור חזקות (הקופסית המפרקית) המחברות בין עצם הזרוע לשכמה ומייצבות את המפרק, מגבילות תנועות קיצוניות.
  • שרירי השרוול המסובב (Rotator Cuff): קבוצת שרירים וגידים העוטפת את המפרק ומסייעת בייצוב דינמי שלו, כלומר, ייצוב בזמן תנועה.
• הגדרת פריקה: פריקת כתף (Shoulder Dislocation) מתרחשת כאשר ראש עצם הזרוע יוצא באופן מלא ממקומו התקין בתוך שקע הגלנואיד. 
• תת-פריקה (Subluxation): מצב בו ראש עצם הזרוע יוצא באופן חלקי מהגלנואיד וחוזר למקומו, לרוב באופן ספונטני. גם תת-פריקה יכולה לגרום לנזק לרקמות המייצבות. 

סוגי פריקות כתף:

• פריקה קדמית (Anterior Dislocation): הסוג הנפוץ ביותר (כ-95% מהמקרים). ראש עצם הזרוע יוצא קדימה ולמטה ביחס לגלנואיד. נגרמת לרוב מנפילה על יד מושטת לאחור או מכוח המופעל על הזרוע כשהיא במצב של הרחקה וסיבוב חיצוני (כמו בתנועת זריקה).
• פריקה אחורית (Posterior Dislocation): נדירה יותר. ראש עצם הזרוע יוצא אחורנית. יכולה להיגרם ממכה ישירה לחלק הקדמי של הכתף, או מנפילה על יד מושטת קדימה כשהזרוע מסובבת פנימה. לעיתים קשורה להתקפי אפילפסיה או התחשמלות.
• פריקה תחתונה (Inferior Dislocation / Luxatio Erecta): נדירה מאוד. הזרוע נתקעת במצב של הרמה מלאה מעל הראש.

למה זה קורה דווקא בצבא? גורמים וסיבות

הסביבה הצבאית והפעילויות הנדרשות מחיילים מגבירות את הסיכון לפריקות כתף:

• פעילות גופנית עצימה ועתירת מגע:
  • אימוני קרב מגע והגנה עצמית: כוללים תנועות חדות, נפילות, ומגע פיזי.
  • מסלולי מכשולים וניווטים: כרוכים בנפילות, קפיצות, וטיפוס.
  • נשיאת משאות כבדים (אלונקות, ציוד לחימה): עלולה לגרום לעומס יתר על הכתפיים, במיוחד בתנאי שטח קשים או בעת עייפות.
• מנגנוני פציעה ספציפיים:
  • נפילות: נפילה על הקרקע במהלך ריצה, תרגיל, או כתוצאה ממעידה.
  • שימוש בנשק: תנועות מסוימות עם הנשק או רתיעה חזקה.
  • מעורבות בתאונות אימונים או אירועים מבצעיים.
• עייפות ותשישות: פוגעות בקואורדינציה ובטכניקת הביצוע, ומגבירות את הסיכון לתנועות לא מבוקרות ולפציעות.
• גורמים אישיים קודמים:
  • גמישות יתר מפרקית (Hypermobility): אנשים עם רפיון מולד של הרצועות מועדים יותר לפריקות.
  • היסטוריה של פריקות קודמות: גם אם לא אובחנו או טופלו כראוי לפני הגיוס.

חשוב לציין שחייל צעיר ופעיל נמצא בקבוצת סיכון גבוהה לפריקה ראשונית, וגם לפריקות חוזרות לאחר מכן.

איך מזהים? תסמינים של פריקת כתף

התסמינים של פריקת כתף הם לרוב דרמטיים וברורים:

• כאב עז ופתאומי: מופיע מיד עם הפריקה.
• חוסר יכולת להניע את הזרוע: כל ניסיון תנועה גורם לכאב עז. החייל לרוב יחזיק את הזרוע הפגועה צמודה לגוף באמצעות היד הבריאה.
• עיוות נראה לעין של הכתף:
  • בפריקה קדמית, הכתף עשויה להיראות "מרובעת" או שניתן למשש שקע מתחת לזיז האקרומיון (במקום הקימור הרגיל של שריר הדלתואיד). לעיתים ניתן למשש את ראש ההומרוס בחלק הקדמי של בית השחי.
• נפיחות: מתפתחת במהירות יחסית.
• שטפי דם (המטומות): עשויים להופיע לאחר מספר שעות או ימים.
• תחושת נימול או חולשה בזרוע או באצבעות: עלול להעיד על לחץ או מתיחה של עצבים העוברים בסמוך למפרק (לרוב זמני).
• ספזם (כיווץ) שרירים: השרירים סביב הכתף מתכווצים בניסיון להגן על המפרק, מה שמגביר את הכאב והקושי בהחזרה.

עזרה ראשונה וטיפול התחלתי בשטח ובמרפאה צבאית

חשוב ביותר: אין לנסות להחזיר את הכתף למקומה באופן עצמאי או על ידי אדם שאינו מוסמך לכך! ניסיון כזה עלול לגרום לנזק נוסף לעצבים, כלי דם, או לגרום לשבר.

• פעולות מיידיות בשטח:
  • הרגעה: החייל הפגוע לרוב יהיה בחרדה ובכאבים עזים.
  • קיבוע הזרוע: לקבע את הזרוע במנח הנוח ביותר לחייל, לרוב צמודה לגוף. ניתן להשתמש במתלה (סלינג) אם זמין, או בחולצה של החייל, רצועת נשק, או כל אמצעי אחר לקשירה עדינה שתמנע תזוזה.
  • קירור מקומי (אם זמין): הנחת קרח (עטוף בבד) יכולה לעזור בהפחתת כאב ונפיחות.
  • פינוי מהיר לגורם רפואי: יש לפנות את החייל בהקדם למרפאת היחידה, לרופא גדודי/חטיבתי, או לחדר מיון צבאי/אזרחי, בהתאם לחומרת המצב ולהנחיות.
• תפקיד החובש/פרמדיק צבאי:
  • הערכה ראשונית של מצב החייל (כולל בדיקת דופק ותחושה ביד הפגועה).
  • קיבוע מקצועי של הכתף.
  • מתן משככי כאבים (בהתאם לפקודות ולסמכות).
  • תיאום פינוי.

אבחון במערכת הרפואה הצבאית

האבחון מתבצע על ידי רופא צבאי, ולרוב כולל:

1. אנמנזה (תשאול רפואי): הרופא ישאל על נסיבות הפציעה, תסמינים, היסטוריה של פריקות קודמות, ומצב רפואי כללי.
2. בדיקה גופנית: התבוננות, מישוש זהיר, ובדיקת טווחי תנועה (מוגבלים מאוד וכואבים). חשוב לבדוק את התפקוד הנוירולוגי והוסקולרי של הגפה (דופק, תחושה, כוח מוטורי באצבעות ובשורש כף היד).
3. צילומי רנטגן: רצוי מאוד לבצע צילומי רנטגן לפני ניסיון החזרה (רדוקציה) וגם אחריו.
   • לפני הרדוקציה: לאישור האבחנה של פריקה, קביעת כיוון הפריקה, ושלילת שברים נלווים.
   • לאחר הרדוקציה: לווידוא שהכתף הוחזרה כראוי למקומה.
4. הפניה לאורתופד: לרוב, לאחר פריקת כתף, החייל יופנה להערכת אורתופד מומחה (צבאי או אזרחי בהסדר עם צה"ל).
5. בדיקות הדמיה נוספות (לאחר החזרה, ולפי החלטת אורתופד):
   • MRI או MR ארתרוגרפיה (MRA): בדיקות אלו מדגימות היטב את הרקמות הרכות (לברום, רצועות, גידים) ויכולות לאתר קרעים בלברום (כמו Bankart lesion), נזק לרצועות, קרעים בגידי השרוול המסובב, ובצקות עצם. בדיקות אלו חשובות במיוחד בהערכת הצורך בניתוח, ובמקרים של פריקות חוזרות.

אפשרויות טיפול בחייל שפרק כתף

הטיפול בפריקת כתף מתחלק לשלב החזרת המפרק למקומו, ולטיפול ארוך הטווח יותר למניעת פריקות חוזרות ושיקום.

1. החזרה (רדוקציה – Reduction): 
   • מבוצעת לרוב על ידי רופא בלבד, לרוב בחדר מיון או מרפאה עם אמצעים מתאימים.
   • לפני ההחזרה, יינתנו לחייל משככי כאבים, ולעיתים גם תרופות להרפיית שרירים או טשטוש (סדציה), כדי להקל על התהליך.
   • קיימות טכניקות שונות להחזרת הכתף. הבחירה בטכניקה תלויה בניסיון הרופא ובמצב החייל.
   • לאחר החזרה מוצלחת, החייל יחוש הקלה מיידית בכאב. חובה לבצע צילום רנטגן נוסף לווידוא מיקום תקין של המפרק.
2. טיפול שמרני (לא ניתוחי): 
   • קיבוע במתלה (סלינג): לאחר ההחזרה, הכתף מקובעת במתלה למשך כשבוע. מטרת הקיבוע היא לאפשר לרקמות הרכות שנפגעו להחלים ולהפחית כאב.
   • טיפול תרופתי: משככי כאבים ונוגדי דלקת לפי הצורך.
   • פיזיותרפיה:
     • זהו המרכיב החשוב ביותר בטיפול השמרני ובמניעת פריקות חוזרות.
     • הפיזיותרפיה מתחילה לרוב לאחר תקופת הקיבוע הראשונית.
     • מטרות הפיזיותרפיה:
       • הפחתת כאב ונפיחות.
       • החזרת טווח תנועה מלא והדרגתי של הכתף.
       • חיזוק שרירי השרוול המסובב ומייצבי השכמה (שרירים אלו קריטיים לייצוב דינמי של הכתף).
       • שיפור פרופריוספציה (תחושת המנח של המפרק במרחב) ושליטה עצבית-שרירית.
       • הדרכה לחזרה הדרגתית לפעילות, תוך הימנעות מתנוחות מסכנות.
     • הפיזיותרפיה בצבא יכולה להתבצע במכוני פיזיותרפיה צבאיים או דרך הפניה לגורמים אזרחיים המאושרים על ידי צה"ל.
3. טיפול ניתוחי (Surgical Management): 
   • מתי נשקל ניתוח עבור חייל?
     • פריקות חוזרות (Recurrent Dislocations): זו ההתוויה הנפוצה ביותר לניתוח. הסיכון לפריקה חוזרת לאחר פריקה ראשונה טראומטית אצל צעירים ופעילים (כמו חיילים) הוא גבוה מאוד (יכול להגיע ל-80-90%).
     • פריקה ראשונה ב"חייל בסיכון גבוה": חיילים צעירים (במיוחד מתחת לגיל 20-25), העוסקים בפעילות גופנית תובענית (לוחמים, ספורטאים מצטיינים בצבא). במקרים אלו, לעיתים מומלץ ניתוח כבר לאחר הפריקה הראשונה כדי להפחית את הסיכון הגבוה לפריקות חוזרות ולנזק מצטבר למפרק.
     • נזקים מבניים משמעותיים שאובחנו בהדמיה:
       • קרע נרחב של הלברום (Bankart lesion).
       • שבר בגלנואיד או פגיעה גרמית משמעותית בראש ההומרוס (Hill-Sachs).
       • קרע נלווה בגידי השרוול המסובב (פחות נפוץ בצעירים, אך אפשרי).
     • כישלון טיפול שמרני: אם למרות פיזיותרפיה אינטנסיבית, החייל ממשיך לסבול מחוסר יציבות או כאבים.
   • סוגי ניתוחים נפוצים (לרוב מבוצעים בגישה ארתרוסקופית זעיר-פולשנית):
     • תיקון בנקרט (Arthroscopic Bankart Repair) מטרתו לתקן את הלברום הקרוע ולקבעו מחדש לשפת הגלנואיד, ובכך לשחזר את "הפגוש" הקדמי של המפרק.
     • הידוק קופסית המפרק (Capsular Shift/Plication): במקרים של רפיון מפושט של קופסית המפרק, ניתן "למתוח" ולהדק אותה.
     • ניתוח לטרז'ה (Latarjet Procedure): הניתוח הטוב ביותר והמומלץ לפריקות חוזרות, גמישות יתר, מטופלים בסיכון לפריקות חוזרות, ספורטאים וצעירים עם דרישות לתפקוד ברמה גבוהה של הכתף. משמש גם לאחר כישלון ניתוחים קודמים. בניתוח זה מעבירים חלק מעצם הקורקואיד (זיז של השכמה) יחד עם הגידים המחוברים אליו, אל החלק הקדמי-תחתון של הגלנואיד, ובכך יוצרים חיזוק גרמי ו"ערסל" גידי המונע פריקה.
     • רמפליסאז' (Remplissage): לעיתים מבוצע בשילוב עם תיקון בנקרט, כאשר קיים פגם היל-זקס גדול בראש ההומרוס. מטרתו "למלא" את הפגם על ידי תפירת גיד האינפראספינטוס וחלק מהקופסית לתוכו.
4. ההחלטה על סוג הניתוח תתקבל על ידי האורתופד המנתח בהתאם לממצאי הבדיקה וההדמיה, ולנסיבות הספציפיות של החייל. 

שיקום וחזרה לשירות צבאי

תהליך השיקום לאחר פריקת כתף, ובמיוחד לאחר ניתוח, הוא קריטי להצלחת הטיפול ולחזרה בטוחה לשירות.

• שיקום לאחר טיפול שמרני: כולל פיזיותרפיה אינטנסיבית כמתואר לעיל, והחלטה על חזרה הדרגתית לפעילות ושינוי פרופיל רפואי במידת הצורך.
• שיקום לאחר ניתוח:
  • פרוטוקול שיקום מדורג: תוכנית הפיזיותרפיה לאחר ניתוח היא ארוכה ומחולקת לשלבים ברורים, החל מתנועות פסיביות עדינות ועד לתרגילי חיזוק מתקדמים וחזרה לפעילות ספציפית לתפקיד הצבאי. הפרוטוקול תלוי גם בניתוח שבוצע.
  • הקפדה על הנחיות: חיוני שהחייל יקפיד על הנחיות המנתח והפיזיותרפיסט, ולא ינסה "לקצר תהליכים".
• פרופיל רפואי (Medical Profile):
  • לאחר פריקת כתף, הפרופיל הרפואי של החייל יורד זמנית.
  • החזרה לפרופיל קודם או קביעת פרופיל קבוע חדש תלויה בהתקדמות השיקום, בהערכת האורתופד והרופא היחידתי, ולעיתים בהחלטת ועדה רפואית.
  • ייתכנו הגבלות על סוג הפעילות המותרת, נשיאת משאות, והשתתפות בקורסים או תפקידים מסוימים.
• ועדות רפואיות:
  • במקרים מסוימים, החייל יוזמן לוועדה רפואית צבאית שתקבע את כשירותו הרפואית להמשך שירות, את הפרופיל הרפואי שלו, ואת הצורך בהתאמות בתפקיד.
• חזרה לפעילות קרבית:
  • החזרה לפעילות קרבית מלאה לאחר פריקת כתף (במיוחד לאחר ניתוח) היא תהליך ממושך ותלויה בגורמים רבים. 

פריקות חוזרות – הסיוט של כל חייל

כאמור, הסיכון לפריקות חוזרות לאחר פריקה ראשונה טראומטית אצל חיילים צעירים הוא גבוה. כל פריקה נוספת עלולה לגרום לנזק מצטבר למפרק (לסחוס, ללברום, לעצם), ולהגביר את הסיכון לפתח בעתיד שחיקה של המפרק (ארתריטיס).

• במקרים של פריקות חוזרות, הנטייה תהיה להמליץ על טיפול ניתוחי לייצוב הכתף.
• פריקות חוזרות עלולות להשפיע באופן משמעותי על יכולתו של החייל להמשיך בתפקידו הנוכחי, ובמיוחד בתפקידי לחימה.

השלכות ארוכות טווח וזכויות החייל

• סיכון לארתריטיס (שחיקת מפרק): פריקות חוזרות או נזק משמעותי למפרק עלולים להגביר את הסיכון להתפתחות שינויים שחיקתיים בכתף בגיל מאוחר יותר.
• כאב כרוני או חוסר יציבות שיורי: למרות טיפול מיטבי, חלק מהחיילים עלולים להמשיך לסבול ממידה מסוימת של כאב או תחושת חוסר יציבות.
• הכרה על ידי משרד הביטחון (אגף השיקום):
  • חייל שנפגע במהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו (כלומר, קיים קשר סיבתי בין הפציעה לשירות) זכאי להגיש תביעה להכרה כנכה צה"ל למשרד הביטחון, אגף השיקום.
  • ההכרה מזכה את החייל בטיפולים רפואיים, שיקום, ולעיתים גם בתגמולים כספיים וזכויות נוספות, בהתאם לאחוזי הנכות שייקבעו לו על ידי ועדה רפואית של משרד הביטחון.
  • חשוב לתעד היטב את נסיבות הפציעה (דו"ח פציעה), את הטיפולים הרפואיים שניתנו, ולשמור את כל המסמכים הרפואיים.
  • מומלץ להתייעץ עם גורמים הבקיאים בתהליך התביעה מול משרד הביטחון (למשל, עורכי דין המתמחים בתחום, או ארגונים המסייעים לנכי צה"ל).

שאלות ותשובות נפוצות לחיילים

• ש: האם ניתן למנוע פריקת כתף בצבא?
  • ת: קשה למנוע לחלוטין, במיוחד פציעות טראומטיות. עם זאת, חיזוק שרירי הכתף והשכמה, שמירה על גמישות, טכניקה נכונה בפעילות גופנית, והקפדה על הנחיות בטיחות יכולים להפחית את הסיכון.
• ש: כמה זמן ייקח לי לחזור ליחידה/לתפקיד קרבי?
  • ת: משתנה מאוד ותלוי בחומרת הפריקה, בסוג הטיפול (שמרני או ניתוחי), בהתקדמות השיקום האישית, ובדרישות התפקיד. התהליך יכול לקחת מספר חודשים, ובמקרים מורכבים או לאחר ניתוח, אף יותר.
• ש: האם פריקת כתף תשפיע על חיי האזרחיים או על יכולתי לעסוק בספורט בעתיד?
  • ת: עם טיפול ושיקום נכונים, רוב האנשים חוזרים לתפקוד מלא. עם זאת, ייתכן שיהיו פעילויות מסוימות (כמו ספורט עם סיכון גבוה לפריקות חוזרות) שיומלץ להימנע מהן או לבצען בזהירות. הסיכון לפריקות חוזרות קיים, במיוחד אם לא מקפידים על תוכנית שיקום וחיזוק ארוכת טווח.
• ש: מה קורה אם אני פורק את הכתף שוב?
  • ת: יש לפנות מיד לטיפול רפואי. לאחר פריקות חוזרות, הסיכוי להמלצה על ניתוח לייצוב הכתף עולה משמעותית.
• ש: האם עדיף ניתוח על פני טיפול שמרני לחייל?
  • ת: אין תשובה חד משמעית. ההחלטה תלויה בגורמים רבים, כולל גיל החייל, רמת הפעילות, סוג הפריקה, ממצאי ההדמיה, והעדפות החייל והמנתח. יש לדון בכך לעומק עם האורתופד המטפל.

נקודות למחשבה לחייל המתמודד עם פריקת כתף

• דיווח מדויק ומהיר: דווחו על הפציעה באופן מלא ומדויק בהקדם האפשרי. תיעוד נכון חיוני למימוש זכויותיכם.
• היו שותפים פעילים בשיקום: ההצלחה של תהליך השיקום תלויה במידה רבה במחויבות ובהתמדה שלכם. בצעו את התרגילים כפי שהונחיתם.
• הבינו את ההשלכות והיו מודעים לזכויותיכם: אל תהססו לשאול שאלות את הגורמים הרפואיים ואת המפקדים לגבי השלכות הפציעה על המשך שירותכם ועל זכויותיכם.
• ההיבט הנפשי: פציעה, במיוחד כזו המגבילה את התפקוד ועלולה לשנות את מסלול השירות, יכולה להיות מאתגרת גם נפשית. אל תהססו לבקש תמיכה מקב"ן (קצין בריאות הנפש) או מגורמי תמיכה אחרים במידת הצורך. חשש מפציעה חוזרת הוא טבעי, וניתן לטפל בו.

סיכום: הדרך להחלמה אפשרית

פריקת כתף במהלך השירות הצבאי היא פציעה משמעותית, אך עם אבחון נכון, טיפול מתאים, ותהליך שיקום מוקפד, רוב החיילים יכולים להחלים ולחזור לתפקוד טוב. מערכת הרפואה הצבאית, בשילוב עם אגף השיקום במשרד הביטחון, מיועדות לספק את המענה הנדרש לחיילים שנפגעו. היו פרואקטיביים, דאגו לבריאותכם, ודעו שיש לכם כתובת וזכויות.