שבר בכתף: המדריך המלא לאבחון, טיפול ושיקום

שבר בכתף הוא פציעה שכיחה וכואבת, העלולה להתרחש בכל גיל אך נפוצה במיוחד בקרב קשישים ובאנשים העוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית. "כתף" היא למעשה מכלול של מספר עצמות, מפרקים, שרירים ורצועות, ולכן "שבר בכתף" יכול להתייחס למספר סוגי שברים בעצמות השונות המרכיבות את חגורת הכתף. פגיעה זו עלולה להוביל למגבלה תפקודית משמעותית, לכאב רב ולירידה באיכות החיים, ולכן אבחון מדויק וטיפול מותאם אישית הם קריטיים להחלמה מיטבית.

במאמר מקיף זה, נצלול לעומק הנושא של שברים בכתף. נסקור את האנטומיה הרלוונטית, נפרט את סוגי השברים השונים, הגורמים להם והתסמינים האופייניים. נדון בהרחבה בתהליך האבחון, באפשרויות הטיפול השמרניות והכירורגיות המתקדמות, בתהליך השיקום המורכב ובסיבוכים האפשריים. מטרתנו היא לספק לכם, הקוראים, את כל המידע הדרוש כדי להבין את הפציעה, את דרכי הטיפול ואת הדרך חזרה לתפקוד מלא.

אנטומיה של חגורת הכתף: העצמות המועדות לשברים

כדי להבין את סוגי השברים השונים בכתף, חשוב להכיר את המבנה הגרמי של אזור זה:

1. עצם הזרוע המקורבת (Proximal Humerus): זהו החלק העליון של עצם הזרוע, המתחבר לשכמה ויוצר את מפרק הכתף העיקרי (המפרק הגלנו-הומראלי). אזור זה הוא האתר הנפוץ ביותר לשברים המכונים "שבר בכתף". חלקים חשובים בעצם הזרוע המקורבת המועדים לשבר כוללים: 
   • ראש ההומרוס (Humeral Head): "הכדור" של מפרק הכתף.
   • הצוואר האנטומי (Anatomical Neck): האזור שמתחת לראש ההומרוס.
   • הצוואר הכירורגי (Surgical Neck): אזור צר יותר מתחת לגבשושיות, נקודת חולשה נפוצה.
   • הגבשושית הגדולה (Greater Tuberosity): בליטה גרמית חיצונית אליה מתחברים גידי השרוול המסובב (סופרה-ספינטוס, אינפרה-ספינטוס, טרס מינור).
   • הגבשושית הקטנה (Lesser Tuberosity): בליטה גרמית קדמית אליה מתחבר גיד הסאב-סקפולריס (חלק מהשרוול המסובב).
2. עצם השכמה (Scapula): עצם שטוחה ומשולשת הממוקמת בחלק האחורי-עליון של כלוב הצלעות. שברים בשכמה פחות נפוצים וקשורים לרוב לטראומה בעצימות גבוהה. אזורים בשכמה העלולים להישבר: 
   • שקע הגלנואיד (Glenoid Fossa): המשטח המפרקי הרדוד של השכמה, אליו מתחבר ראש ההומרוס. שבר בגלנואיד הוא שבר תוך-מפרקי.
   • צוואר הגלנואיד (Glenoid Neck): האזור המחבר את הגלנואיד לגוף השכמה.
   • גוף השכמה (Scapular Body): החלק השטוח והרחב של העצם.
   • זיז האקרומיון (Acromion Process): "גג" הכתף, היוצר מפרק עם עצם הבריח.
   • זיז הקורקואיד (Coracoid Process): בליטה גרמית קדמית, נקודת אחיזה לשרירים ורצועות.
3. עצם הבריח (Clavicle / Collarbone): עצם ארוכה בצורת S הממוקמת בין עצם החזה (סטרנום) לשכמה. זוהי העצם הנשברת בשכיחות גבוהה, ובפרט בילדים ובמתבגרים. 

סוגי שברים בכתף: מיקום, חומרה ומורכבות

שברים בכתף מסווגים על פי מספר קריטריונים, כולל מיקום השבר, מידת התזוזה של חלקי העצם, מספר השברים (פרגמנטים), ומעורבות המשטח המפרקי.

שברים בעצם הזרוע המקורבת (Proximal Humerus Fractures)

אלו השברים הנפוצים ביותר באזור הכתף, במיוחד בקרב מבוגרים מעל גיל 65 הסובלים מאוסטיאופורוזיס.

• סיווג לפי מספר החלקים (Neer Classification): שיטת סיווג נפוצה המתבססת על מספר חלקי העצם העיקריים (ראש, גוף, גבשושית גדולה, גבשושית קטנה) שזזו ממקומם באופן משמעותי (תזוזה של מעל 1 ס"מ או זווית של מעל 45 מעלות).
  • שבר "חלק אחד" (One-part fracture): ללא תזוזה משמעותית של אף חלק, או תזוזה מינימלית. אלו השברים הנפוצים ביותר וניתנים לרוב לטיפול שמרני.
  • שבר "שני חלקים" (Two-part fracture): חלק אחד זז משמעותית ביחס לשאר. למשל, שבר בצוואר הכירורגי עם תזוזה של גוף ההומרוס, או שבר בגבשושית הגדולה עם תזוזה.
  • שבר "שלושה חלקים" (Three-part fracture): שני חלקים זזו משמעותית. למשל, שבר בצוואר הכירורגי עם תזוזה של הגבשושית הגדולה.
  • שבר "ארבעה חלקים" (Four-part fracture): כל ארבעת החלקים זזו משמעותית. אלו שברים מורכבים, לעיתים עם פגיעה באספקת הדם לראש ההומרוס.

 

שברים בעצם הבריח (Clavicle Fractures)

שכיחים מאוד, במיוחד בצעירים וספורטאים.

• סיווג לפי מיקום:
  • שבר באמצע העצם (Mid-shaft fracture): הנפוץ ביותר (כ-80%).
  • שבר בחלק הדיסטלי (Distal clavicle fracture): קרוב למפרק עם האקרומיון (מפרק AC). עלול להיות קשור לפגיעה ברצועות המייצבות את המפרק.
  • שבר בחלק הפרוקסימלי (Proximal clavicle fracture): קרוב למפרק עם עצם החזה. נדיר יחסית.

שברים בעצם השכמה (Scapula Fractures)

נדירים יחסית (כ-1% מכלל השברים) ובדרך כלל נגרמים מטראומה בעוצמה גבוהה (כמו תאונת דרכים או נפילה מגובה). לעיתים קרובות מלווים בפגיעות נוספות בחזה, בריאות או בעמוד השדרה.

• סיווג לפי מיקום:
  • שבר בגוף השכמה: הנפוץ ביותר מבין שברי השכמה.
  • שבר בצוואר הגלנואיד.
  • שבר תוך-מפרקי בגלנואיד: בעל משמעות קלינית גבוהה בשל פוטנציאל לפגיעה בתפקוד המפרק.
  • שבר באקרומיון או בקורקואיד.

גורמים ושכיחות: מי נמצא בסיכון לשבר בכתף?

• טראומה ישירה או עקיפה:
  • נפילה על יד מושטת (FOOSH – Fall On OutStretched Hand): מנגנון נפוץ מאוד, במיוחד לשברי עצם הזרוע המקורבת ועצם הבריח.
  • נפילה ישירה על הכתף: יכולה לגרום לכל סוגי השברים, כולל שברים בשכמה או באקרומיון.
  • תאונות דרכים: פגיעות בעצימות גבוהה.
  • פציעות ספורט: במיוחד בספורט מגע (כדורגל, הוקי) או ספורט עם סיכון לנפילות (אופניים, סקי).
• אוסטיאופורוזיס: דלדול עצם המחליש את העצמות והופך אותן לפריכות יותר. זהו גורם סיכון משמעותי לשברים בעצם הזרוע המקורבת בקרב קשישים, גם בטראומה מינימלית (למשל, מעידה קלה בבית).
• גיל: קשישים נמצאים בסיכון מוגבר לשברי עצם הזרוע המקורבת. צעירים וילדים נוטים יותר לשברי עצם הבריח.
• גורמי סיכון נוספים: מחלות מסוימות הפוגעות בבריאות העצם, שימוש בתרופות מסוימות, חוסר פעילות גופנית, עישון ותזונה לקויה.

זיהוי הפגיעה: תסמינים של שבר בכתף

התסמינים של שבר בכתף יכולים להשתנות בהתאם למיקום וחומרת השבר, אך לרוב יכללו שילוב של הבאים:

1. כאב עז ומיידי:
   • הכאב מופיע מיד עם הפגיעה, הוא לרוב חד ועוצמתי.
   • הכאב מחמיר משמעותית בכל ניסיון להניע את הזרוע או הכתף.
   • לעיתים הכאב מקרין לאורך הזרוע או לצוואר.
2. נפיחות ושטפי דם:
   • נפיחות מתפתחת במהירות סביב אזור השבר.
   • שטפי דם נרחבים עשויים להופיע בכתף, בחזה ולאורך הזרוע, לעיתים גם מספר ימים לאחר הפציעה. צבעם משתנה מכחול-סגול לירוק-צהוב עם הזמן.
3. עיוות נראה (Deformity):
   • במקרים של שברים עם תזוזה משמעותית, ניתן להבחין בעיוות במבנה הכתף או הזרוע.
   • בשבר בעצם הבריח, למשל, ניתן לראות "בליטה" או "מדרגה" לאורך העצם.
4. הגבלה קשה בתנועה וחוסר יכולת להשתמש בזרוע:
   • הנפגע יתקשה מאוד או לא יוכל כלל להרים או להניע את הזרוע הפגועה, בשל כאב וחוסר יציבות מכאנית.
   • האדם יאחז בזרוע הפגועה ויצמיד אותה לגופו כדי למנוע תזוזה.
5. רגישות עזה במישוש:
   • האזור מעל השבר יהיה רגיש מאוד למגע.
6. קרפיטוס (Crepitus):
   • תחושה או שמיעה של "חריקה" או "קנאק" של חלקי העצם זה בזה בזמן תנועה (יש להימנע מניסיון מכוון להפיק קרפיטוס, שכן הדבר כואב ועלול להחמיר את הנזק).
7. תסמינים נוירולוגיים או וסקולריים (נדיר יחסית, אך חשוב לזהות):
   • נימול, עקצוץ או חוסר תחושה בזרוע, באמה או ביד – עלול להצביע על פגיעה עצבית (למשל, פגיעה בעצב האקסילרי בשברי עצם הזרוע המקורבת, או פגיעה במקלעת הברכיאלית בשברי עצם הבריח קשים).
   • חיוורון, כיחלון או קור של היד, והיעדר דופק – עלול להצביע על פגיעה בכלי דם. אלו מצבי חירום הדורשים התערבות מיידית.

אבחון שבר בכתף: המסע לגילוי האמת

אבחון מדויק של שבר בכתף הוא חיוני לקביעת הטיפול המתאים. התהליך האבחוני כולל:

1. אנמנזה (סיפור המקרה): 
   • הרופא ישאל על נסיבות הפציעה (מנגנון הטראומה), מתי וכיצד אירעה.
   • תיאור מפורט של התסמינים, עוצמת הכאב, ומגבלות התפקוד.
   • מידע על ההיסטוריה הרפואית של המטופל, כולל מחלות רקע (כמו אוסטיאופורוזיס, סוכרת), ניתוחים קודמים, תרופות קבועות, ועישון.
   • רמת הפעילות הגופנית והדרישות התפקודיות של המטופל (חשוב לקבלת החלטות טיפוליות).
2. בדיקה גופנית: 
   • הסתכלות: על מראה הכתף, חיפוש אחר עיוות, נפיחות, שטפי דם, ופצעים פתוחים (במקרה של שבר פתוח).
   • מישוש: זיהוי אזורי רגישות מקסימלית, מישוש עדין של קווי המתאר של העצמות.
   • הערכת טווחי תנועה: לרוב, טווחי התנועה (הן אקטיביים והן פסיביים) יהיו מוגבלים מאוד בשל כאב. אין לכפות תנועה.
   • בדיקה נוירו-וסקולרית: הערכה קפדנית של התחושה, הכוח המוטורי והדפקים בגפה הפגועה, כדי לשלול פגיעה עצבית או בכלי דם. זוהי בדיקה קריטית.
3. בדיקות הדמיה: 
   • צילומי רנטגן: זוהי בדיקת ההדמיה הראשונית והחשובה ביותר. מבוצעים לרוב מספר מנחים (למשל, AP, לטרלי, אקסילרי, מנח Y לשכמה) כדי להדגים את השבר, מיקומו, מידת התזוזה, ומספר הפרגמנטים.
   • טומוגרפיה ממוחשבת (CT – Computed Tomography):
     • בדיקה זו מספקת תמונות מפורטות יותר של מבנה העצם בתלת-ממד.
     • היא שימושית במיוחד במקרים של שברים מורכבים, שברים תוך-מפרקיים (כמו שבר בגלנואיד או בראש ההומרוס), שברים עם ריסוק רב, או לצורך תכנון ניתוחי מדויק.

 

אפשרויות טיפול בשבר בכתף: מקיבוע ועד ניתוח מורכב

מטרת הטיפול בשבר בכתף היא להשיג איחוי של השבר במנח אנטומי תקין ככל האפשר, להקל על הכאב, ולאפשר שיקום תפקודי מיטבי של הכתף והגפה. בחירת הטיפול תלויה בגורמים רבים:

• סוג השבר, מיקומו וחומרתו (מידת התזוזה, מספר הפרגמנטים, מעורבות מפרקית).
• גיל המטופל ומצבו הרפואי הכללי (מחלות רקע, איכות העצם).
• רמת הפעילות והדרישות התפקודיות של המטופל.
• פגיעות נלוות (נוירולוגיות, וסקולריות, רקמות רכות).

טיפול שמרני (לא ניתוחי)

טיפול שמרני מתאים לרוב השברים שאינם מלווים בתזוזה משמעותית של חלקי העצם, או במקרים בהם הסיכון הניתוחי גבוה מדי.

• שברים בעצם הזרוע המקורבת: שברים "חלק אחד" (ללא תזוזה או תזוזה מינימלית) מהווים כ-80% מהשברים באזור זה ומטופלים לרוב שמרנית.
• שברים בעצם הבריח: שברים באמצע העצם ללא תזוזה משמעותית או קיצור ניכר.
• שברים בשכמה: לרוב מטופלים שמרנית, אלא אם כן קיימת תזוזה גדולה מאוד.

עקרונות הטיפול השמרני:

1. קיבוע (Immobilization):
   • הכתף והזרוע מקובעות לרוב באמצעות מתלה (Sling) או מקבע כתף (Shoulder immobilizer).
   • מטרת הקיבוע היא להפחית כאב ולשמור על מנח יציב של השבר כדי לאפשר איחוי.
   • משך הקיבוע משתנה בהתאם לסוג השבר וחומרתו, לרוב סביבות 6 שבועות.
2. טיפול בכאב:
   • משככי כאבים, כולל תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) או תרופות חזקות יותר לפי הצורך.
   • קירור מקומי (קרח) בימים הראשונים להפחתת נפיחות וכאב.
3. שיקום מוקדם ומבוקר:
   • כבר בשלבים המוקדמים, ובהתאם להנחיות הרופא והפיזיותרפיסט, ניתן להתחיל בתרגילים עדינים למרפק, לשורש כף היד ולאצבעות, כדי למנוע נוקשות.
   • לאחר מספר שבועות, ובהתאם להתקדמות האיחוי (הנצפית בצילומי ביקורת), מתחילים בתרגילי טווח תנועה פסיביים ועדינים לכתף (כמו תרגילי מטוטלת), ובהדרגה מתקדמים לתרגילים אקטיביים-מסייעים ואקטיביים.

טיפול ניתוחי

ניתוח נשקל במקרים הבאים:

• שברים עם תזוזה משמעותית של חלקי העצם, העלולה להוביל לאיחוי במנח לקוי (Malunion) ולפגיעה תפקודית.
• שברים בלתי יציבים.
• שברים תוך-מפרקיים עם מדרגה או חוסר התאמה במשטח המפרקי.
• שברים פתוחים (כאשר העצם חשופה דרך פצע בעור).
• שברים המלווים בפגיעה נוירו-וסקולרית הדורשת התערבות.
• כישלון טיפול שמרני.
• שברים מסוימים במטופלים צעירים ופעילים עם דרישות תפקודיות גבוהות.

סוגי הניתוחים הנפוצים:

1. קיבוע פנימי בגישה ניתוחית פתוחה (ORIF – Open Reduction and Internal Fixation): 
   • זהו הניתוח השכיח ביותר לטיפול בשברים עם תזוזה.
   • הליך: המנתח מבצע חתך עורי, חושף את אזור השבר, מחזיר את חלקי העצם למקומם האנטומי (רדוקציה פתוחה), ומקבע אותם באמצעות אמצעי קיבוע פנימיים.
   • אמצעי קיבוע:
     • פלטות וברגים (Plates and Screws): קיימות פלטות ייעודיות בעלות מבנה המתאים לאנטומיה של כל אזור.
     • מסמרים תוך-לשדיים (Intramedullary Nails): מוט מתכתי המוחדר לתוך לשד העצם. משמש לעיתים לקיבוע שברים בצוואר הכירורגי של ההומרוס או שברים פשוטים יחסית באמצע עצם הבריח.
     • חוטי מתכת, שיפודים דקים וברגים בודדים: לקיבוע פרגמנטים קטנים או בשילוב עם אמצעים אחרים.
2. החלפת מפרק הכתף (Shoulder Arthroplasty): 
   • ניתוח זה נשקל במקרים של שברים מרוסקים מאוד של ראש ההומרוס (במיוחד שברי 4 חלקים עם תזוזה, או שברים עם פגיעה קשה באספקת הדם לראש), שבהם הסיכוי להשיג איחוי טוב ושימור ראש ההומרוס נמוך, או במטופלים מבוגרים עם איכות עצם ירודה.
   • סוגי החלפות מפרק:
     • המיארתרופלסטיה (Hemiarthroplasty): החלפה חלקית של המפרק, בה מוחלף רק ראש ההומרוס הפגוע במשתל מתכתי. ניתוח זה מתאים למטופלים עם גלנואיד שמור וגידי שרוול מסובב תקינים. לאור ההצלחה המשמעותית עם ניתוחי החלפת כתף הפוכה ניתוח זה כמעט שאינו מבוצע כיום עבור שברים. 
     • החלפה מלאה של הכתף (Total Shoulder Arthroplasty – TSA): החלפה של ראש ההומרוס וגם של משטח הגלנואיד. נשקלת פחות במצב של שבר.
     • החלפה הפוכה של הכתף (Reverse Total Shoulder Arthroplasty – RTSA):
       • בניתוח זה, "הכדור" של המשתל ממוקם על הגלנואיד, ו"השקע" ממוקם על ההומרוס. הפוך למבנה האנטומי הרגיל. 
       • זוהי אופציה מצוינת למטופלים קשישים עם שברים מרוסקים מאוד, איכות עצם ירודה, ובמיוחד אם קיימת גם פגיעה משמעותית או קרע כרוני בלתי ניתן לתיקון של גידי השרוול המסובב. ניתוח זה מאפשר לשריר הדלטואיד לפצות על חסר תפקוד השרוול המסובב ולהשיג טווח תנועה תפקודי.

תהליך השיקום: הדרך חזרה לתפקוד

השיקום לאחר שבר בכתף, בין אם טופל שמרנית או ניתוחית, הוא מרכיב קריטי בהצלחת הטיפול והוא יכול להיות ממושך ומאתגר. מטרת השיקום היא להחזיר את טווחי התנועה, הכוח, והתפקוד של הכתף והגפה.

עקרונות השיקום:

• התחלה מוקדמת (במידת האפשר): גם בתקופת הקיבוע, חשוב להניע את המפרקים הסמוכים (מרפק, שורש כף יד, אצבעות) למניעת נוקשות.
• הדרגתיות: התקדמות מבוקרת משלב לשלב, בהתאם לקצב איחוי השבר והנחיות הרופא והפיזיותרפיסט.
• התאמה אישית: תוכנית השיקום מותאמת למטופל, לסוג השבר והטיפול שקיבל.
• פיקוח מקצועי: ליווי של פיזיותרפיסט מנוסה חיוני להדרכה, ביצוע נכון של תרגילים, ומניעת סיבוכים.

שלבי השיקום העיקריים:

1. השלב המוקדם (0-6 שבועות לערך, תלוי בשבר ובטיפול): 
   • מטרה: הפחתת כאב ונפיחות, הגנה על אזור השבר, שמירה על טווחי תנועה במפרקים סמוכים.
   • אמצעים: קיבוע (מתלה), קירור, תרופות, תרגילים פסיביים עדינים לכתף (למשל, תרגילי מטוטלת) אם אושרו על ידי הרופא, תרגילים אקטיביים למרפק, כף יד ואצבעות.
2. שלב החזרת טווחי התנועה (6-12 שבועות לערך): 
   • מטרה: הגדלה הדרגתית של טווחי התנועה הפסיביים והאקטיביים-מסייעים בכתף.
   • אמצעים: הפסקת קיבוע (בהדרגה או מלאה), תרגילי מתיחה, תרגילים אקטיביים-מסייעים (למשל, בעזרת מקל, גלגלת או היד הבריאה), ובהמשך תרגילים אקטיביים קלים. הידרותרפיה (טיפול במים) יכולה להיות יעילה מאוד בשלב זה.
3. שלב החיזוק (12 שבועות והלאה): 
   • מטרה: חיזוק שרירי הכתף, השכמה והזרוע.
   • אמצעים: תרגילי חיזוק הדרגתיים כנגד התנגדות (גומיות, משקולות קלות), תרגילים לשיפור יציבות השכמה, תרגילים לשיפור קואורדינציה ושליטה מוטורית.
4. שלב החזרה לתפקוד מלא (4-12 חודשים ואף יותר): 
   • מטרה: חזרה הדרגתית לפעילות יומיומית מלאה, עבודה, וספורט.
   • אמצעים: תרגילים פונקציונליים המדמים פעילויות יומיומיות וספורטיביות, תרגול מתקדם לשיפור כוח, סיבולת ומהירות.

חשוב: התמדה וסבלנות הן מילות המפתח בשיקום. תהליך ההחלמה המלא משבר בכתף יכול לקחת חודשים רבים, ולעיתים אף שנה ויותר, עד להשגת שיפור מקסימלי.

סיבוכים אפשריים של שבר בכתף

למרות התקדמות בשיטות הטיפול, שברים בכתף עלולים להיות מלווים בסיבוכים, הן בשלב המוקדם והן בשלב המאוחר:

• סיבוכים מוקדמים: 
  • פגיעה עצבית או בכלי דם: כפי שתואר קודם.
  • זיהום: סיכון הקיים בעיקר בשברים פתוחים או לאחר ניתוח.
  • תסמונת מדור (Compartment Syndrome): מצב נדיר מאוד בכתף, אך מסכן גפה, בו לחץ גבוה בתוך מדור שרירים פוגע באספקת הדם.
  • קרישי דם (DVT/PE): סיכון נמוך יחסית לאחר שברי כתף, אך קיים.
• סיבוכים מאוחרים: 
  • אי-חיבור (Nonunion): השבר אינו מתאחה כלל.
  • חיבור לקוי (Malunion): השבר מתאחה במנח לא תקין, הגורם לעיוות, הגבלה בתנועה או כאב.
  • נוקשות מפרקית (Stiffness / Adhesive Capsulitis / "כתף קפואה"): סיבוך שכיח. אינו מסוכן וחולף מעצמו בטווח של כשנה.
  • נמק אווסקולרי (AVN – Avascular Necrosis) של ראש ההומרוס: מוות של רקמת העצם בראש ההומרוס עקב פגיעה באספקת הדם אליו. נפוץ יותר בשברי 4 חלקים או שברים בצוואר האנטומי עם תזוזה. עלול להוביל לקריסה של ראש ההומרוס, כאבים, מגבלה תפקודית ועד לשחיקה קשה של מפרק הכתף וצורך בהחלפת כתף.
  • דלקת מפרקים פוסט-טראומטית (Post-traumatic Arthritis): התפתחות שינויים שחיקתיים במפרק כתוצאה מהפגיעה המקורית, במיוחד בשברים תוך-מפרקיים.
  • בעיות הקשורות למשתלים או אמצעי הקיבוע: שבירה של פלטה או בורג, התרופפות, גירוי רקמות רכות, צורך בניתוח להוצאת הקיבוע.
  • כאב כרוני וחולשה מתמשכת.

פרוגנוזה וציפיות לטווח ארוך

הפרוגנוזה לאחר שבר בכתף תלויה בגורמים רבים, כולל סוג וחומרת השבר, גיל המטופל ובריאותו הכללית, איכות העצם, סוג הטיפול שניתן, וההיענות לתוכנית השיקום.

• רוב המטופלים עם שברים פשוטים יחסית, המטופלים כראוי, יכולים לצפות לחזרה טובה לתפקוד, אם כי ייתכן שלא יחזרו במלואם לטווחי התנועה והכוח שהיו טרם הפציעה.
• שברים מורכבים יותר, במיוחד במטופלים מבוגרים או עם איכות עצם ירודה, עלולים להותיר מגבלה תפקודית משמעותית יותר.
• השיקום הוא תהליך ארוך, ושיפור יכול להימשך גם 12-18 חודשים לאחר הפציעה.
• שיתוף פעולה מלא של המטופל והתמדה בתוכנית השיקום הם גורמים מכריעים בהשגת התוצאה הטובה ביותר האפשרית.

מניעה: האם ניתן להפחית את הסיכון לשבר בכתף?

אמנם לא ניתן למנוע לחלוטין את כל השברים, אך ניתן להפחית את הסיכון:

• מניעת נפילות, במיוחד בקרב קשישים: שיפור סביבת המגורים, שימוש באביזרי עזר, תרגול שיווי משקל וכוח.
• טיפול באוסטיאופורוזיס: אבחון מוקדם וטיפול תרופתי ותזונתי מתאים.
• שימוש בציוד מגן בספורט.
• שמירה על אורח חיים בריא: תזונה מאוזנת עשירה בסידן וויטמין D, פעילות גופנית סדירה לחיזוק העצמות והשרירים, והימנעות מעישון.

לסיכום: גישה מותאמת אישית להחלמה מיטבית

שבר בכתף הוא פציעה מורכבת הדורשת התייחסות רב-מערכתית. החל מאבחון מדויק באמצעות בדיקה גופנית קפדנית ובדיקות הדמיה מתקדמות, דרך בחירת הטיפול המתאים ביותר – שמרני או ניתוחי – וכלה בתהליך שיקום ממושך ומותאם אישית, כל שלב הוא קריטי להשגת התוצאה הטובה ביותר.

הטכנולוגיות הכירורגיות, כולל פלטות אנטומיות וניתוח החלפת מפרק הפוכה, שיפרו משמעותית את היכולת לטפל בשברים מורכבים, במיוחד באוכלוסייה המבוגרת. עם זאת, חשוב לזכור כי הצלחת הטיפול אינה תלויה רק בניתוח עצמו, אלא במידה רבה מאוד במחויבות המטופל לתהליך השיקום.

אם אתם או יקיריכם חוויתם פציעה בכתף ויש חשד לשבר, פנייה מהירה לייעוץ אורתופדי, ובפרט למומחה כתף, היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך להחלמה. הבנה של הפציעה, ציפיות ריאליות, ושיתוף פעולה עם הצוות הרפואי יסייעו לכם לחזור לתפקוד מיטבי ולאיכות חיים טובה.

הערה חשובה: מאמר זה נועד לספק מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי פרטני. לכל שאלה או בעיה רפואית, יש לפנות לרופא המטפל.