אורטופד מומחה כתף: המדריך המקיף שישים לכם את הכתף (בחזרה) במקום

הכתף. אוי, הכתף. המפרק הזה, שהוא גם גאון הנדסי וגם ילד כאפות של הגוף. מצד אחד, הוא מאפשר לנו טווח תנועה פנומנלי – לחבק, לזרוק, לשחות, לגרד בגב במקום הזה שאף פעם לא מגיעים אליו, ואפילו להצביע בהתלהבות על משהו ממש מעניין (או סתם על עוד פרסומת למשככי כאבים). מצד שני, בדיוק בגלל המורכבות והגמישות הזו, הוא גם פגיע להפליא. וכשהכתף מחליטה לשבות, כל החיים מרגישים קצת… ובכן, תקועים.

אם אתם קוראים את המילים האלה, סביר להניח שהכתף שלכם כבר שלחה לכם כמה איתותי מצוקה, ואולי אפילו שמעתם את המונח "אורטופד מומחה כתף". אבל מה זה בעצם אומר? האם כל אורטופד הוא מומחה כתף? ומה בדיוק הוא עושה שם, בנבכי המפרק הסורר הזה? אם פעם הרגשתם שאתם צריכים תואר ברפואה רק כדי להבין מי מטפל בכם, המדריך הזה הוא בשבילכם. נצא למסע מרתק (טוב, מרתק יחסית כשמדובר באורטופדיה) אל עולמו של אורטופד מומחה הכתף, ונבין אחת ולתמיד למה, כשזה מגיע לכתף שלכם, אתם לא רוצים להתפשר על פחות ממומחה-על.

לפני שצוללים לכתף: מה זה בכלל אורטופד?

נתחיל מהבסיס. אורטופד הוא רופא מומחה שעוסק באבחון, טיפול (שמרני וניתוחי), מניעה ושיקום של בעיות ומחלות במערכת השלד והשרירים. המערכת הזו כוללת את העצמות, המפרקים, השרירים, הגידים, הרצועות והעצבים הקשורים אליהם. זה תחום רחב מאוד, מכף רגל ועד צוואר (תרתי משמע).

אורטופדים מטפלים במגוון עצום של מצבים:

• שברים ונקעים
• פציעות ספורט
• מחלות מפרקים ניווניות (כמו אוסטאוארתריטיס)
• דלקות בגידים וברצועות
• עיוותים מולדים או נרכשים במבנה השלד
• זיהומים בעצמות ובמפרקים
• גידולים (שפירים וממאירים) במערכת השלד

הדרך להפוך לאורטופד היא ארוכה ומאתגרת: לימודי רפואה (6-7 שנים), ולאחר מכן התמחות באורטופדיה (עוד כ-6 שנים), הכוללת עבודה אינטנסיבית במחלקות אורטופדיות, ביצוע ניתוחים תחת הדרכה, מחקר והשתתפות בכנסים. רק לאחר שעוברים בהצלחה את בחינות ההתמחות, מקבלים את התואר "אורטופד מומחה".

אורטופד מומחה כתף: ה"סיירת מטכ"ל" של טיפולי הכתף

אז אם אורטופד כללי הוא מומחה למערכת השלד, למה צריך עוד התמחות ספציפית לכתף? התשובה טמונה, כאמור, במורכבות הייחודית של מפרק הכתף. זהו המפרק הנייד ביותר בגוף האדם, אך גם אחד הפחות יציבים מטבעו. חשבו על כדור גולף (ראש עצם הזרוע) המונח על טריז גולף (שקע הגלנואיד הרדוד). כדי לאפשר את טווח התנועה העצום הזה, תוך שמירה על יציבות כלשהי, יש מערכת מורכבת ומסועפת של שרירים, גידים, רצועות וסחוסים שעובדים בתיאום מושלם. כשתזמורת כזו יוצאת מכיוון, צריך מנצח שיודע להחזיר כל נגן למקומו.

אורטופד מומחה כתף הוא אורטופד שכבר סיים את התמחותו הכללית באורטופדיה, ובחר להקדיש, בנוסף על המסלול המתואר מעלה, עוד שנה עד שנתיים נוספות להתמחות-על (Fellowship) ממוקדת אך ורק באבחון וטיפול בבעיות של מפרק הכתף (ולעיתים גם המרפק). במהלך התמחות-העל הזו, הוא נחשף למגוון רחב ביותר של פתולוגיות כתף, מהפשוטות ועד הנדירות והמורכבות ביותר. הוא לומד טכניקות אבחון מתקדמות, שיטות טיפול שמרניות ייחודיות, וטכניקות ניתוחיות מורכבות, כולל ניתוחים ארתרוסקופיים (זעיר-פולשניים) וניתוחי החלפת מפרק כתף.

למה זה כל כך חשוב?

• ניסיון מרוכז: מומחה כתף מבצע ניתוחי כתף רבים בכל שנה, ורואה אלפי מטופלים עם בעיות כתף. הניסיון הזה מתורגם לאבחנה מדויקת יותר, ליכולת טובה יותר להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופל, ולמיומנות כירורגית גבוהה יותר במידת הצורך.
• היכרות עם החידושים האחרונים: תחום רפואת הכתף מתפתח כל הזמן. מומחה כתף מקפיד להתעדכן במחקרים, בטכניקות ניתוחיות חדשות, בשתלים מתקדמים ובשיטות שיקום חדשניות.
• ראייה רחבה של הבעיה: הוא מבין את הביומכניקה המורכבת של הכתף ויודע לזהות את שורש הבעיה, ולא רק לטפל בתסמינים.
• יכולת טיפול במקרים מורכבים: בעיות כתף שלא הגיבו לטיפול רגיל, פציעות חוזרות, או צורך בניתוחים מורכבים – אלו המקרים שבהם מומחיות-העל באה לידי ביטוי.

בקיצור, אם הכתף שלכם עושה צרות, מומחה כתף הוא הכתובת המדויקת ביותר. זה כמו להעדיף קרדיולוג לבעיית לב על פני רופא משפחה – שניהם רופאים מעולים, אבל לכל אחד תחום ההתמחות שלו.

מפרק הכתף: יצירת מופת הנדסית (שנוטה להתקלקל)

כדי להבין מה עושה אורטופד מומחה כתף, צריך קודם כל להכיר (בגדול, אל דאגה) את השחקנים הראשיים במגרש של הכתף:

העצמות (השלד של הסיפור):

1. עצם הזרוע (Humerus): החלק העליון שלה, "ראש ההומרוס", הוא הכדור העגול במפרק.
2. עצם השכם (Scapula): עצם שטוחה ומשולשת בגב העליון. יש לה כמה חלקים חשובים לכתף:
   • גלנואיד (Glenoid fossa): שקע רדוד שמהווה את ה"מכתש" עבור ראש ההומרוס.
   • אקרומיון (Acromion): בליטת עצם המהווה את "גג" הכתף.
   • קורקואיד (Coracoid process): בליטת עצם קדמית יותר, המשמשת נקודת אחיזה לשרירים ורצועות.
3. עצם הבריח (Clavicle): העצם הארוכה שמחברת את הכתף לעצם החזה.

המפרקים (איפה שהאקשן קורה):

• המפרק הגלנו-הומרלי (Glenohumeral joint): זהו מפרק הכתף "האמיתי" – החיבור בין ראש ההומרוס לגלנואיד. הוא המפרק העיקרי שמאפשר את רוב תנועות הכתף.
• המפרק האקרומיו-קלביקולרי (Acromioclavicular – AC joint): החיבור בין האקרומיון לעצם הבריח.
• המפרק הסטרנו-קלביקולרי (Sternoclavicular – SC joint): החיבור בין עצם הבריח לעצם החזה (סטרנום).
• הממשק הסקפולו-טורקלי (Scapulothoracic articulation): זה לא מפרק אמיתי עם סחוס וקופסית, אלא ממשק החלקה בין עצם השכם לכלוב הצלעות. תנועת השכמה חיונית לתנועה מלאה של הכתף.

הרקמות הרכות (הגיבורים השקטים – או הרועשים, כשהם כואבים):

• הלברום (Labrum): טבעת סחוסית סיבית המחוברת לשולי הגלנואיד. היא מעמיקה את השקע ובכך תורמת ליציבות המפרק, וגם משמשת נקודת אחיזה לרצועות ולגיד הארוך של שריר הבייספס. קרעים בלברום (כמו קרע SLAP או Bankart) הם פציעות נפוצות.
• השרוול המסובב (Rotator Cuff): קבוצה של ארבעה שרירים וגידיהם העוטפים את ראש ההומרוס כמו שרוול. הם אחראים על הרמה וסיבוב של הזרוע, וחשובים מאין כמותם ליציבות הדינמית של הכתף.
  • סופראספינטוס (Supraspinatus): מתחיל את תנועת ההרמה הצידית והקדמית של הזרוע. הגיד שלו הוא הנפגע השכיח ביותר.
  • אינפראספינטוס (Infraspinatus): אחראי בעיקר על סיבוב חיצוני של הזרוע.
  • טרס מינור (Teres Minor): מסייע בסיבוב חיצוני של הזרוע.
  • סאבסקפולריס (Subscapularis): אחראי בעיקר על סיבוב פנימי של הזרוע.
• גיד הבייספס (ראש ארוך): גיד של שריר הזרוע הקדמית (ה"שריר" המפורסם) שעובר דרך תעלה בחלק הקדמי של ראש ההומרוס ומתחבר לחלק העליון של הלברום והגלנואיד. דלקת או קרע בגיד זה הם מקור נפוץ לכאבי כתף.
• רצועות (Ligaments): רצועות חזקות המחברות עצם לעצם ומספקות יציבות סטטית למפרק. הרצועות הגלנו-הומרליות הן העיקריות במפרק הכתף עצמו.
• בורסות (Bursae): שקיקים קטנים מלאי נוזל הממוקמים בין רקמות כדי להפחית חיכוך. הבורסה הסאב-אקרומיאלית היא הגדולה והמוכרת ביותר בכתף, ודלקת בה (בורסיטיס) היא סיבה שכיחה לכאבים.
• שרירים נוספים סביב חגורת הכתפיים: שריר הדלתואיד (השריר החיצוני הגדול של הכתף Deltoid), שריר החזה הגדול (Pectoralis major), שריר הגב הרחיב (Latissimus dorsi), שרירי הטרפז, המסור הקדמי (Serratus anterior) והמעוינים (Rhomboids) – כולם משפיעים על תנועת הכתף ותפקודה.

ביומכניקה (איך כל זה זז?):

תנועת הכתף היא סימפוניה מורכבת. לא רק המפרק הגלנו-הומרלי זז, אלא גם עצם השכם, עצם הבריח, ואפילו הגב העליון. תיאום מושלם בין כל המרכיבים הללו (מה שנקרא "קצב סקפולו-הומרלי") הוא חיוני לתנועה חלקה ויעילה. כל הפרעה בתיאום הזה יכולה להוביל לעומס יתר על מבנים מסוימים ולגרום לכאב ולפציעה.

אז מה אורטופד מומחה כתף עושה בפועל? יום בחייו (של הכתף שלכם)

העבודה של אורטופד מומחה כתף מתחלקת לשני חלקים עיקריים: אבחון וטיפול.

א. עבודת הבילוש: האבחון המדויק

לפני שקופצים לטיפולים, חשוב להבין בדיוק מה לא בסדר. זהו שלב קריטי, ואבחון נכון הוא הבסיס לטיפול מוצלח.

1. הקשבה למטופל (אנמנזה – סיפור המחלה): זה אולי החלק החשוב ביותר. המומחה ישאל אתכם שאלות רבות כדי להבין את הבעיה לעומקה:
   • מה בדיוק כואב? איפה? מתי זה התחיל?
   • האם הייתה פציעה ספציפית? איך היא קרתה?
   • איזה סוג כאב אתם חווים (חד, עמום, שורף, מקרין)?
   • מה מחמיר את הכאב? (תנועות מסוימות, מאמץ, שכיבה בלילה)
   • מה מקל על הכאב?
   • האם יש הגבלה בתנועה? באילו פעולות אתם מתקשים?
   • האם היו טיפולים קודמים? מה עזר ומה לא?
   • מהן הציפיות שלכם מהטיפול? (חזרה לספורט, יכולת לישון בלי כאבים, וכו')
   • מהי רמת הפעילות הגופנית שלכם? עיסוק? תחביבים?
2. הבדיקה הגופנית (מגע הקסם, או סתם לחיצות כואבות): לאחר ההקשבה, המומחה יבצע בדיקה גופנית יסודית של הכתף (ולעיתים גם של הצוואר והגב העליון, כי הכול קשור):
   • הסתכלות: חיפוש אחר נפיחות, אדמומיות, עיוות במבנה הכתף, א-סימטריה בין הכתפיים, או דלדול שרירים.
   • מישוש (פלפציה): איתור נקודות רגישות ספציפיות בגידים, בשרירים, במפרקים הקטנים סביב הכתף.
   • בדיקת טווחי תנועה: המומחה יבדוק את טווח התנועה האקטיבי (תנועות שאתם מבצעים לבד) והפסיבי (תנועות שהמומחה מבצע עבורכם) של הכתף לכל הכיוונים.
   • בדיקת כוח שרירים: הערכת כוחם של שרירי השרוול המסובב ושרירים חשובים אחרים.
   • מבחנים ספציפיים (Special Tests): ישנם עשרות מבחנים קליניים שנועדו לבדוק מבנים ספציפיים בכתף ולעזור באבחון. כל מבחן מפעיל עומס או מתיחה על מבנה מסוים, ותגובה של כאב או חולשה יכולה להצביע על פגיעה. כמה דוגמאות מפורסמות:
     • לתסמונת צביטה (Impingement): מבחן ניר (Neer's test), מבחן הוקינס (Hawkin's test).
     • לקרעים בשרוול המסובב: מבחן "פחית ריקה" (Empty Can / Jobe's test) לסופראספינטוס, מבחן "זרוע נופלת" (Drop Arm test), מבחן הרמה (Lift-off test) לסאבסקפולריס, מבחן ע"ש BEER, הנקרא BEER HUG לסאבסקפולריס. 
     • לחוסר יציבות: מבחן "חשש" (Apprehension test), מבחן רלוקציה (Relocation test), סימן החריץ (Sulcus sign).
     • לקרעים בלברום/בעיות בייספס: מבחן או'בריאן (O'Brien's test), מבחן קים (KIM), מבחן ספיד (Speed's test), מבחן ירגסון (Yergason's test).
     • לבעיות במפרק ה-AC: מבחן קירוב הכתף אל מול התנגדות (Cross-body adduction test).
3. פענוח בדיקות הדמיה (מבט אל תוך הכתף): לעיתים קרובות, הבדיקה הגופנית והאנמנזה יספיקו לאבחנה ראשונית, אך במקרים רבים יידרשו בדיקות הדמיה כדי לאשר את האבחנה, להעריך את חומרת הפגיעה, או לשלול בעיות אחרות:
   • צילומי רנטגן (X-rays): בדיקת קו ראשון, מצוינת להדגמת עצמות. יכולה לזהות שברים, שינויים ניווניים (שחיקת סחוס), הסתיידויות בגידים, או שינוי במנח המפרק.
   • אולטרסאונד (Ultrasound – US): בדיקה דינמית, זמינה, ולא פולשנית. טובה להערכת גידי השרוול המסובב (קרעים, דלקות), גיד הבייספס, בורסיטיס, והצטברות נוזלים. יכולה לשמש גם להנחיית זריקות מדויקות. יעילותה תלויה מאוד במיומנות הבודק.
   • טומוגרפיה ממוחשבת (CT – Computed Tomography): מספקת תמונות מפורטות של מבנה העצמות, שימושית במיוחד במקרה של שברים מורכבים, הערכת אובדן עצם במקרים של חוסר יציבות, או תכנון ניתוחי החלפת מפרק (ניתן ליצור מודלים תלת-ממדיים).
   • הדמיית תהודה מגנטית (MRI – Magnetic Resonance Imaging): נחשבת לבדיקת הבחירה להערכת רקמות רכות בכתף – גידים, רצועות, לברום, סחוס. יכולה להדגים קרעים בשרוול המסובב ובגיד הבייספס, קרעים בלברום, פגיעות סחוס, בצקות בעצם (שלא נראות ברנטגן), ועוד.
     • MR ארתרוגרפיה (MRA): בדיקת MRI עם הזרקת חומר ניגוד ישירות לתוך המפרק לפני הסריקה. משפרת את ההדגמה של קרעים קטנים בלברום וברצועות.

ב. גיבוש תוכנית הטיפול (האסטרטגיה המנצחת)

לאחר שהאבחנה ברורה, המומחה יבנה יחד אתכם תוכנית טיפול מותאמת אישית. המטרה היא להפחית כאב, לשפר תפקוד, ולאפשר חזרה לפעילות מלאה ככל הניתן.

1. טיפול שמרני (לא ניתוחי) – ברוב המקרים, זוהי התחנה הראשונה:
   מומחה כתף טוב יידע מתי ניתן (ורצוי) לטפל בבעיה ללא ניתוח. אפשרויות הטיפול השמרני כוללות:
   • הסבר ושינוי פעילות: הבנת הבעיה והימנעות מתנועות או פעילויות שמחמירות את הכאב. לפעמים, שינויים קטנים בארגונומיה או בטכניקת ביצוע פעולות יכולים לעשות הבדל גדול.
   • טיפול תרופתי:
     • נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), כמו איבופרופן או ארקוקסיה: להפחתת כאב ודלקת. יש להשתמש בהם בזהירות ולפי הנחיות הרופא, עקב תופעות לוואי אפשריות.
     • משככי כאבים אחרים.
   • פיזיותרפיה: אבן הפינה של הטיפול השמרני ברוב בעיות הכתף! תוכנית פיזיותרפיה מותאמת אישית יכולה לחולל פלאים. מטרותיה:
     • הפחתת כאב ונפיחות (באמצעות טכניקות מנואליות, קינזיוטייפינג, אלקטרותרפיה כמו אולטרסאונד טיפולי או גירוי חשמלי).
     • שיפור והחזרת טווחי תנועה.
     • חיזוק שרירים ספציפיים, בעיקר שרירי השרוול המסובב ומייצבי השכמה.
     • שיפור פרופריוספציה (תחושת המנח של המפרק במרחב) ושליטה נוירומוסקולרית.
     • תרגול פונקציונלי וחזרה הדרגתית לפעילות יומיומית וספורטיבית.
   • זריקות (הזרקות):
     • זריקות קורטיקוסטרואידים (סטרואידים): חומר אנטי-דלקתי חזק המוזרק ישירות לאזור הבעייתי (למשל, לבורסה הסאב-אקרומיאלית במקרה של בורסיטיס, למפרק ה-AC, או לתוך מפרק הכתף עצמו). יכולות להקל משמעותית על כאב ודלקת, אך ההשפעה לרוב זמנית. שימוש מופרז בזריקות עלול להחליש גידים, לכן יש להשתמש בהן בשיקול דעת.
     • זריקות חומצה היאלורונית ("כרבולת תרנגולת"): חומר סיכה המוזרק למפרק, בעיקר במקרים של שחיקת סחוס קלה עד בינונית. יעילותו בכתף פחות מוכחת מאשר בברך.
     • זריקות ביולוגיות (PRP – Platelet-Rich Plasma, אורטוקין, תאי גזע): טיפולים חדשניים יחסית, בהם נלקח דם מהמטופל, עובר עיבוד במעבדה לריכוז גורמי גדילה ורכיבים מרפאים, ומוזרק בחזרה לאזור הפגוע. מטרתם לעודד ריפוי טבעי של רקמות. היעילות שלהם עדיין נחקרת במחקרים רבים, והם אינם כלולים בסל הבריאות לרוב ההתוויות.
2. טיפול ניתוחי – כשאין ברירה, או כשהנזק משמעותי:
   ניתוח נשקל כאשר הטיפול השמרני לא צלח, כאשר יש נזק מבני משמעותי שמחייב תיקון, או במצבים מסוימים שבהם ידוע שניתוח מניב תוצאות טובות יותר בטווח הארוך (למשל, קרע טרי ומלא של גיד בשרוול המסובב אצל אדם צעיר ופעיל).
   מומחה הכתף יסביר לכם את כל האפשרויות, הסיכונים והסיכויים, ויעזור לכם לקבל החלטה מושכלת.
   
   סוגי ניתוחי כתף נפוצים:
   • ניתוחים ארתרוסקופיים ("ניתוחי חור מנעול"):
     רוב ניתוחי הכתף מבוצעים כיום בגישה זו, שהיא זעיר-פולשנית. דרך מספר חתכים קטנים (כ-1 ס"מ כל אחד), המנתח מחדיר מצלמה זעירה (ארתרוסקופ) וכלי ניתוח עדינים. התמונה מהמצלמה מוצגת על מסך, והמנתח רואה את פנים המפרק ויכול לבצע פעולות מורכבות בדיוק רב. יתרונות הארתרוסקופיה: פחות כאב לאחר הניתוח, צלקות קטנות יותר, החלמה מהירה יותר, וסיכון מופחת לזיהומים.
     דוגמאות לניתוחים ארתרוסקופיים:
     • תיקון קרעים בשרוול המסובב (Rotator Cuff Repair): תפירת הגיד הקרוע בחזרה למקומו בעצם הזרוע באמצעות עוגנים ותפרים מיוחדים.
     • תיקון קרעים בלברום (Labral Repair): תפירת הלברום הקרוע (למשל, קרע Bankart הגורם לחוסר יציבות, או קרע SLAP) בחזרה לשולי הגלנואיד.
     • שחרור תת-אקרומיאלי (Subacromial Decompression / Acromioplasty): הרחבת המרווח שמתחת לאקרומיון על ידי שיוף קל של בליטת עצם או הסרת רקמה דלקתית, כדי למנוע צביטה של גידי השרוול המסובב.
     • טיפול בגיד הבייספס (Biceps Tenotomy / Tenodesis): במקרה של דלקת כרונית או קרע בגיד הבייספס הארוך, ניתן לנתק אותו (טנוטומיה) או לנתק ולקבע אותו מחדש במקום אחר (טנודזיס) כדי להקל על כאבים.
     • שחרור קופסית המפרק (Capsular Release): בניתוח לטיפול ב"כתף קפואה" (Adhesive Capsulitis), חותכים את קופסית המפרק המכווצת כדי להחזיר את טווח התנועה.
     • כריתת הקצה המרוחק של עצם הבריח (Distal Clavicle Excision / Mumford Procedure): במקרה של שחיקת סחוס קשה וכואבת במפרק ה-AC.
   • ניתוחים פתוחים (חתך גדול יותר):
     במקרים מסוימים, יש צורך בגישה פתוחה יותר כדי לבצע את הניתוח.
     דוגמאות לניתוחים פתוחים:
     • החלפת מפרק כתף (Shoulder Arthroplasty):
       • החלפה מלאה אנטומית (Anatomic Total Shoulder Arthroplasty – TSA): מחליפים את ראש ההומרוס הפגוע ואת שקע הגלנואיד במשתלים מלאכותיים, במקרים של שחיקת סחוס קשה וגידי שרוול מסובב תקינים.
       • החלפה מלאה הפוכה (Reverse Total Shoulder Arthroplasty – rTSA): סוג מיוחד של החלפת מפרק, שבו מיקום "הכדור" ו"המכתש" של המשתלים הפוך למבנה האנטומי הרגיל. מיועד למקרים של שחיקת סחוס קשה עם קרע נרחב ולא ניתן לתיקון של גידי השרוול המסובב, או במקרים של שברים מורכבים באנשים מבוגרים. המבנה ההפוך מאפשר לשריר הדלתא להרים את הזרוע, גם ללא תפקוד של השרוול המסובב.
     • קיבוע שברים (ORIF – Open Reduction Internal Fixation): במקרה של שברים מורכבים בעצמות הכתף (הומרוס, עצם הבריח, שכמה), המנתח מחזיר את חלקי העצם למקומם ומקבע אותם באמצעות פלטות וברגים.
     • העברות גידים (Tendon Transfers): במקרים של קרעים נרחבים ולא ניתנים לתיקון של השרוול המסובב או פגיעות עצביות, ניתן להעביר גידים אחרים מתפקדים כדי שיבצעו את תפקיד הגידים הפגועים.
     • ניתוחי ייצוב (למשל, Latarjet Procedure): במקרים של חוסר יציבות קשה עם אובדן עצם משמעותי מהגלנואיד, ניתן להעביר חלק מעצם הקורקואיד (עם הגידים המחוברים אליו) לחלק הקדמי של הגלנואיד כדי להגדיל את היציבות.
   • תכנון טרום-ניתוחי: לפני כל ניתוח, המומחה יבצע תכנון קפדני, לעיתים תוך שימוש במודלים תלת-ממדיים המבוססים על בדיקות ה-CT של המטופל, כדי להתאים את המשתלים בצורה אופטימלית או לתכנן את הגישה הניתוחית.

שיקום לאחר ניתוח חלק קריטי לא פחות מהניתוח עצמו! ללא שיקום פיזיותרפי נכון וממושך, גם הניתוח המצוין ביותר עלול לא להניב את התוצאות הרצויות. תוכנית השיקום מותאמת אישית לסוג הניתוח ולמטופל, ונמשכת לרוב מספר חודשים. היא כוללת תרגילים להחזרת טווח תנועה, חיזוק שרירים, וחזרה הדרגתית לתפקוד.