קרע בגיד הכתף: המדריך המלא לאבחון, טיפול ושיקום

כאב בכתף, במיוחד כזה המלווה בחולשה או בהגבלה תפקודית, יכול לנבוע ממספר סיבות. אחת הסיבות המשמעותיות והנפוצות היא קרע באחד מגידי הכתף. בין אם הכאב הופיע בפתאומיות לאחר חבלה או התפתח בהדרגה, ההבנה של מהו קרע בגיד, מה גורם לו, וכיצד מטפלים בו, היא צעד ראשון וחיוני בדרך להחלמה.

מאמר זה יספק לכם מידע מקיף ומקצועי על קרעים בגידי הכתף. נסקור את האנטומיה של הכתף, נסביר את סוגי הקרעים השונים, נפרט את התסמינים האופייניים, נדון בדרכי האבחון, ונרחיב על אפשרויות הטיפול – הן השמרניות והן הניתוחיות. מטרתנו היא לצייד אתכם בידע שיאפשר לכם להבין טוב יותר את מצבכם, לשוחח באופן מושכל עם הצוות הרפואי, ולהיות שותפים פעילים בתהליך הריפוי שלכם.

הצצה אל תוך הכתף: אנטומיה בסיסית להבנת הקרע

כדי להבין מהו קרע בגיד, חשוב לרענן את הידע על מבנה הכתף (כפי שפורט גם במאמרים קודמים על דלקות בכתף):

• עצמות עיקריות: עצם הזרוע (הומרוס), עצם השכמה (סקפולה), ועצם הבריח (קלביקולה).
• השרוול המסובב (Rotator Cuff): קבוצה של ארבעה שרירים וגידיהם (סופראספינטוס, אינפראספינטוס, טרס מינור, וסאבסקפולריס) העוטפים את ראש עצם הזרוע. גידים אלו אחראים על הרמת הזרוע, סיבובה, וייצוב המפרק. רוב הקרעים בגידי הכתף מתרחשים באחד או יותר מגידי השרוול המסובב, כאשר גיד הסופראספינטוס הוא הנפגע השכיח ביותר.
• גיד שריר הזרוע הדו-ראשי (Biceps Tendon): גיד ארוך המתחבר בחלקו העליון של מפרק הכתף. גם הוא עלול להיקרע.

גידים הם רקמות חזקות דמויות חבל, המחברות שרירים לעצמות. כאשר שריר מתכווץ, הוא מושך את הגיד, אשר בתורו מושך את העצם וגורם לתנועה.

מהו קרע בגיד הכתף?

קרע בגיד הוא פגיעה ברציפות סיבי הגיד. הקרע יכול להיות קטן, כמו מתיחה קלה של הסיבים, או גדול, עד כדי ניתוק מלא של הגיד ממקום אחיזתו בעצם. קרעים בגידי הכתף, ובפרט בכתף שמאל, יכולים להשפיע באופן משמעותי על היכולת לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, במיוחד אם זו היד הדומיננטית, אך גם אם לא, שכן פעולות רבות דורשות שימוש בשתי הידיים.

סוגי קרעים בגידי הכתף:

הקרעים מסווגים לפי מספר מאפיינים:

1. לפי מידת הנזק לגיד:
   • קרע חלקי (Partial-thickness tear): הגיד פגוע אך אינו קרוע לחלוטין לכל עוביו. הנזק יכול להיות בצד הפנימי (ארטיקולרי), בצד החיצוני (בורסלי), או בתוך הגיד עצמו (אינטרסטיציאלי). קרעים חלקיים מדורגים לעיתים לפי אחוז עובי הגיד המעורב.
   • קרע מלא (Full-thickness tear): הקרע עובר דרך כל עובי הגיד, ונוצר נתק בין קצה הגיד לבין אחיזתו בעצם, או שהגיד נקרע לשני חלקים.
2. לפי אופן היווצרות הקרע:
   • קרע אקוטי (חריף): נגרם כתוצאה מחבלה פתאומית, כמו נפילה על יד מושטת, הרמת משא כבד מאוד בתנועה לא נכונה, או משיכה חזקה ופתאומית של הזרוע. קרעים אקוטיים מלווים לעיתים קרובות בכאב חד ועז ותחושת "קריעה" או "פופ".
   • קרע ניווני (דגנרטיבי או כרוני): מתפתח בהדרגה לאורך זמן כתוצאה משחיקה, עומס יתר חוזרני, אספקת דם לקויה לגיד (במיוחד עם הגיל), או גירוי כרוני (למשל, בתסמונת צביטה). קרעים אלו נפוצים יותר באנשים מבוגרים, אך יכולים להופיע גם בגיל צעיר יותר אצל אנשים העוסקים בפעילות מאומצת וחוזרנית של הכתף.
3. לפי גודל הקרע (בקרעים מלאים של השרוול המסובב):
   • קטן: עד 1 ס"מ.
   • בינוני: 1-3 ס"מ.
   • גדול: 3-5 ס"מ.
   • מסיבי: מעל 5 ס"מ, או קרע המערב שני גידים או יותר.
4. לפי מיקום הקרע:
   • קרע בגיד הסופראספינטוס (הנפוץ ביותר).
   • קרע בגיד האינפראספינטוס.
   • קרע בגיד הסאבסקפולריס.
   • קרע בגיד הטרס מינור (פחות נפוץ).
   • קרע בראש הארוך של גיד הביספס.

סיבות וגורמי סיכון לקרע בגיד הכתף

הבנת הסיבות וגורמי הסיכון יכולה לסייע במניעה ובהתאמת הטיפול:

• חבלה ישירה או פציעה טראומטית:
  • נפילה על הכתף או על יד מושטת.
  • מכה ישירה לכתף.
  • הרמת משא כבד באופן פתאומי.
  • תנועה חדה ולא מבוקרת של הזרוע, למשל בעת ניסיון למנוע נפילה.
• עומס יתר ותנועות חוזרניות:
  • פעילויות ספורט הכוללות תנועות זריקה או הנפה מעל הראש (טניס, כדורעף, כדורסל, שחייה, הרמת משקולות).
  • מקצועות הדורשים עבודה עם הידיים מעל הראש או הרמת משאות (צבעים, נגרים, עובדי בניין, חשמלאים).
  • שימוש יתר בכתף בפעילויות ספציפיות (למשל, אצל שחקן טניס, שחקני כדורעף ובייסבול).
• גיל:
  • הסיכון לקרעים ניווניים עולה משמעותית עם הגיל (מעל גיל 40, ובמיוחד מעל גיל 60). הגידים הופכים פחות גמישים, אספקת הדם אליהם פוחתת, והם מועדים יותר לשחיקה וקרעים.
• תסמונת צביטה (Impingement Syndrome):
  • חיכוך כרוני של גידי השרוול המסובב (במיוחד הסופראספינטוס) כנגד זיז האקרומיון של השכמה. החיכוך עלול לגרום לדלקת, היחלשות, ובסופו של דבר לקרע.
• זיזי עצם (Bone Spurs):
  • בליטות גרמיות המתפתחות לעיתים קרובות בחלק התחתון של האקרומיון או במפרק האקרומיו-קלביקולרי. זיזים אלו עלולים לשפשף את הגידים ולגרום לקרעים.
• עישון:
  • עישון פוגע באספקת הדם לרקמות, כולל גידים, ומעכב תהליכי ריפוי. מחקרים מראים קשר בין עישון לסיכון מוגבר לקרעים בגידי השרוול המסובב.
• היסטוריה משפחתית:
  • ישנן עדויות המצביעות על נטייה גנטית מסוימת לפתח קרעים בגידים.
• מצבים רפואיים מסוימים:
  • סוכרת, מחלות רקמת חיבור, ורמות כולסטרול גבוהות עלולים להגביר את הסיכון.
• שימוש בסטרואידים:
  • שימוש ממושך בסטרואידים (בבליעה או בהזרקות חוזרות) עלול להחליש גידים ולהגביר את הסיכון לקרעים.

תסמינים: איך מרגיש קרע בגיד בכתף?

התסמינים של קרע בגיד בכתף יכולים להשתנות במידה רבה, בהתאם לסוג הקרע (אקוטי או ניווני), גודלו, הגיד המעורב, ורמת הפעילות של האדם.

• כאב:
  • בקרע אקוטי: לרוב מופיע כאב חד, עז ופתאומי בכתף, לעיתים מלווה בתחושת "קריעה" או "פופ" בזמן הפציעה.
  • בקרע ניווני: הכאב עשוי להתפתח בהדרגה, להיות עמום וטורדני, ולהחמיר עם הזמן או בעקבות פעילות מסוימת.
  • מיקום: הכאב מורגש בדרך כלל בחלק הקדמי או הצידי של הכתף, ויכול להקרין מטה לאורך הזרוע, אך לרוב לא מעבר למרפק.
  • כאבי לילה: כאב המופיע או מחמיר בלילה, במיוחד בשכיבה על הכתף, הוא תסמין שכיח מאוד.
  • החמרה בתנועות: הכאב מחמיר לרוב בעת הרמת הזרוע (במיוחד הצידה או קדימה), סיבוב הזרוע, או הושטת יד לאחור (למשל, לכיס האחורי או לחזייה). פעולות כמו לבוש, סירוק, או הרמת חפצים עלולות להיות קשות וכואבות.
• חולשה בזרוע:
  • קושי או חוסר יכולת להרים את הזרוע, במיוחד כנגד התנגדות.
  • קושי להחזיק חפצים או לבצע פעולות הדורשות כוח מהכתף.
  • החולשה משמעותית יותר בקרעים מלאים או גדולים.
• הגבלה בטווח התנועה:
  • קושי בביצוע תנועות מסוימות של הכתף. טווח התנועה האקטיבי (זה שהאדם מבצע בעצמו) נפגע יותר מאשר טווח התנועה הפסיבי (כאשר מישהו אחר מניע את הזרוע).
• "קליקים", "חריקות" או "תפיסות" (Crepitus/Catching):
  • תחושה או שמיעה של קליקים, חריקות, או תחושה שהכתף "נתפסת" בתנועות מסוימות.
• דלדול שרירים (Atrophy):
  • בקרעים כרוניים או גדולים שלא טופלו, עלולים להופיע סימני דלדול בשרירי הכתף (למשל, באזור השכמה) עקב חוסר שימוש או פגיעה עצבית משנית.
• נפיחות או שטפי דם (במקרים אקוטיים):
  • לאחר פציעה חריפה, ייתכנו נפיחות מקומית ושטפי דם באזור הכתף.

אבחון: כיצד מאשרים קרע בגיד?

תהליך האבחון של קרע בגיד בכתף שמאל כולל מספר שלבים:

1. אנמנזה (תשאול רפואי):
   • הרופא יברר את פרטי הפגיעה (אם הייתה), אופי הכאב, מתי החל, מה מחמיר או מקל עליו, פעילויות יומיומיות וספורטיביות, היסטוריה רפואית, ותרופות. מידע על היד הדומיננטית חשוב גם הוא.
2. בדיקה גופנית:
   • התבוננות: הרופא יבחן את כתף שמאל (ולרוב ישווה אותה לכתף ימין) ויחפש סימני אסימטריה, נפיחות, אדמומיות, דלדול שרירים, או עיוותים.
   • מישוש: מישוש לאיתור נקודות רגישות ספציפיות לאורך הגידים והמבנים האנטומיים של הכתף.
   • בדיקת טווחי תנועה: הערכה של טווחי התנועה האקטיביים והפסיביים של כתף שמאל בכל המישורים.
   • בדיקות כוח: הערכת כוח השרירים השונים סביב הכתף, ובפרט שרירי השרוול המסובב והביספס.
   • מבחנים קליניים ספציפיים (Special Tests):
     • לשרוול המסובב: מבחן ג'וב (Jobe's Test/Empty Can Test) לגיד הסופראספינטוס, מבחן זרוע נופלת (Drop Arm Test) לקרע משמעותי, מבחני ליגוג (Lag signs) לסיבוב חיצוני ופנימי, מבחן לחיצת בטן (Belly Press Test) או מבחן הרמה (Lift-off Test) לגיד הסאבסקפולריס.
     • לגיד הביספס: מבחן ספיד (Speed's Test) ומבחן ירגסון (Yergason's Test).
     • לתסמונת צביטה: מבחן ניר (Neer's Test) ומבחן הוקינס (Hawkins-Kennedy Test).
3. בדיקות הדמיה:
   • צילום רנטגן (X-ray): אינו מדגים גידים באופן ישיר, אך חשוב לשלילת שברים, הערכת שינויים ניווניים במפרק, זיהוי הסתיידויות בגידים, או סימנים עקיפים לקרע (כמו עלייה של ראש ההומרוס ביחס לגלנואיד, המעידה על קרע מסיבי).
   • אולטרסאונד (Ultrasound – US): בדיקה יעילה, זמינה, לא פולשנית, וזולה יחסית לאבחון קרעים בגידי השרוול המסובב והביספס. האולטרסאונד מאפשר הדגמה דינמית של הגידים (בתנועה) ויכול להעריך את גודל הקרע ואת מידת הנסיגה (רטרקציה) של הגיד. דיוק הבדיקה תלוי מאוד במיומנות הבודק.
   • דימות תהודה מגנטית (MRI): נחשבת לבדיקת "הזהב" להדגמת רקמות רכות, כולל גידים, שרירים, סחוסים ורצועות. MRI מספק מידע מפורט על מיקום הקרע, גודלו, צורתו, מידת הנסיגה של הגיד, ואיכות השריר (למשל, האם קיימת ניוון שומני של השריר, המשפיע על הפרוגנוזה לאחר תיקון).
   • ארתרוגרפיה MRI (MR Arthrogram): בדיקת MRI המבוצעת לאחר הזרקת חומר ניגוד ישירות לתוך מפרק הכתף. בדיקה זו עשויה להיות מדויקת יותר בזיהוי קרעים חלקיים מסוימים או קרעים בלברום.

טיפול בקרע בגיד הכתף שמאל: אפשרויות ומטרות

מטרות הטיפול בקרע בגיד הכתף שמאל הן הפחתת כאב, שיפור טווחי התנועה והכוח, וחזרה לתפקוד יומיומי וספורטיבי מיטבי. בחירת הטיפול תלויה בגורמים רבים, ביניהם:

• גיל המטופל ורמת פעילותו.
• סוג הקרע (אקוטי/ניווני, חלקי/מלא).
• גודל הקרע ומידת הנסיגה של הגיד.
• איכות הגיד והשריר.
• הגיד הספציפי המעורב.
• משך התסמינים ועוצמתם.
• העדפות המטופל ומחלות רקע.

טיפול שמרני (לא ניתוחי):

טיפול שמרני הוא לרוב קו הטיפול הראשון, במיוחד בקרעים חלקיים, קרעים ניווניים קטנים, או באנשים מבוגרים עם דרישות תפקודיות נמוכות יותר. גם בקרעים מלאים מסוימים, טיפול שמרני יכול להניב תוצאות טובות מבחינת הפחתת כאב ושיפור תפקוד, גם אם הגיד עצמו אינו מתאחה.

• מנוחה והתאמת פעילות: הימנעות מפעולות המחמירות את הכאב בכתף שמאל. אין צורך במנוחה מוחלטת, אלא בהימנעות מתנועות ספציפיות (כמו הרמה מעל הראש או מאחורי הגב).
• קירור מקומי (קרח): להפחתת כאב ונפיחות, במיוחד בשלב החריף.
• תרופות:
  • נוגדי דלקת שאינם סטרואידיים (NSAIDs) להקלה על כאב ודלקת.
  • משככי כאבים אחרים.
• פיזיותרפיה: מרכיב קריטי בטיפול השמרני (וגם בשיקום לאחר ניתוח). תוכנית פיזיותרפיה מותאמת אישית תכלול:
  • תרגילים לשיפור טווחי תנועה.
  • תרגילי חיזוק הדרגתיים של שרירי השרוול המסובב (החלקים הבריאים), מייצבי השכמה, ושרירי ליבה.
  • תרגילי מתיחות.
  • טכניקות טיפול מנואלי.
  • הדרכה לביצוע נכון של פעולות יומיומיות וארגונומיה.
• הזרקות:
  • הזרקת סטרואידים (קורטיזון): יכולה לספק הקלה משמעותית ומהירה בכאב ובדלקת, ולאפשר התקדמות טובה יותר בפיזיותרפיה. ההשפעה היא לרוב זמנית, ויש להימנע מהזרקות חוזרות ונשנות.
  • הזרקת פלזמה עשירת טסיות (PRP) או טיפולים ביולוגיים אחרים: טיפולים אלו מבוססים על שימוש בגורמי ריפוי מהדם של המטופל עצמו. הטענה היא שגורמי הגדילה והריפוי המצויים בפלזמה עוזרים להפחתת הדלקת ואף החלמה לעיתים בקרעים חלקיים. 

טיפול ניתוחי:

ניתוח לתיקון הקרע בגיד הכתף נשקל במצבים הבאים:

• קרעים אקוטיים ומלאים, במיוחד באנשים צעירים ופעילים.
• קרעים גדולים או מסיביים הגורמים לחולשה משמעותית.
• כישלון של טיפול שמרני ממושך (לרוב 3-6 חודשים) בהשגת הקלה מספקת בכאב ושיפור תפקודי.
• כאב מתמשך וחזק הפוגע משמעותית באיכות החיים.

מטרות הניתוח:

• תיקון אנטומי של הגיד הקרוע על ידי חיבורו מחדש לעצם.
• הסרת רקמה דלקתית או פגועה.
• טיפול בבעיות נלוות כמו זיזי עצם (דקומפרסיה תת-אקרומיאלית) או דלקת בגיד הביספס.

סוגי הניתוחים:

• ארתרוסקופיה של הכתף (Shoulder Arthroscopy): הגישה הניתוחית הנפוצה ביותר כיום. מדובר בניתוח זעיר-פולשני, בו מוחדרים מצלמה קטנה (ארתרוסקופ) ומכשירים ניתוחיים עדינים דרך מספר חתכים קטנים בעור. היתרונות כוללים פחות כאב לאחר הניתוח, צלקות קטנות יותר, ושיקום מהיר יותר יחסית לניתוח פתוח. במהלך הארתרוסקופיה, המנתח יכול לאבחן במדויק את היקף הנזק ולבצע את התיקון הנדרש באמצעות תפרים ועוגנים מיוחדים המוחדרים לעצם.
• ניתוח פתוח-זעיר (Mini-Open Repair): משלב שימוש בארתרוסקופ להערכה וטיפול בחלק מהבעיות, עם חתך מעט גדול יותר לתיקון הגיד עצמו. פחות בשימוש כיום.
• ניתוח פתוח (Open Repair): כיום פחות נפוץ לתיקון קרעים.

הליכים ניתוחיים ספציפיים:

• תיקון שרוול מסובב (Rotator Cuff Repair): תפירת הגידים הקרועים חזרה למקומם האנטומי בעצם הזרוע.
• טנוטומיה של הביספס (Biceps Tenotomy): חיתוך ושחרור של גיד הביספס הארוך במקרים של דלקת קשה או קרע חלקי.
• טנודזיס של הביספס (Biceps Tenodesis): חיתוך גיד הביספס וקיבועו מחדש במיקום אחר בעצם הזרוע.
• העברות גידים (Tendon Transfers) או שימוש בשתלים (Grafts): במקרים של קרעים מסיביים שאינם ניתנים לתיקון ישיר, איכות שריר ירודה, ו\או צורך באוגמנטציה לתיקון.
• החלפת כתף הפוכה (Reverse Shoulder Arthroplasty): אופציה טיפולית מקובלת במקרים של קרע מסיבי ובלתי ניתן לתיקון של השרוול המסובב, בוודאי אם מלווה בשחיקה מתקדמת של המפרק (Cuff Tear Arthropathy) וחולשה קשה (פסאודופרליזיס).

שיקום לאחר קרע בגיד הכתף 

השיקום הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול, בין אם שמרני ובין אם ניתוחי.

• לאחר טיפול שמרני: תוכנית פיזיותרפיה ממושכת ומותאמת אישית היא המפתח.
• לאחר ניתוח: תהליך השיקום ארוך ומחולק לשלבים:
  1. שלב ההגנה (0-6 שבועות לאחר הניתוח): לרוב, הכתף מקובעת במתלה (סלינג) כדי להגן על התיקון. מבוצעים תרגילים פסיביים עדינים (על ידי מטפל או מכשיר) לשמירה על טווח תנועה, ותרגילים למרפק, שורש כף היד והאצבעות.
  2. שלב החזרת טווח תנועה אקטיבי (6-12 שבועות): הפסקת השימוש במתלה, והתחלת תרגילים אקטיביים-נעזרים ואקטיביים להגדלת טווחי התנועה.
  3. שלב החיזוק (12 שבועות ואילך): תחילת תרגילי חיזוק הדרגתיים לשרירי הכתף והשכמה.
  4. חזרה לפעילות מלאה (4-6 חודשים ואילך, לעיתים עד שנה): חזרה הדרגתית לפעילויות יומיומיות, עבודה, וספורט, בהתאם להתקדמות ולהנחיות המנתח והפיזיותרפיסט.

חשוב מאוד להקפיד על הנחיות המנתח והפיזיותרפיסט לאורך כל תהליך השיקום! שיקום מהיר מדי או אגרסיבי מדי עלול לסכן את התיקון הניתוחי.

מניעת קרעים בגידי הכתף

אמנם לא ניתן למנוע את כל הקרעים (במיוחד אלו הנגרמים מחבלה פתאומית), אך ניתן להפחית את הסיכון, במיוחד לקרעים ניווניים:

• חיזוק שרירי הכתף והשכמה: תרגול קבוע ומאוזן.
• שמירה על גמישות: מתיחות סדירות.
• טכניקה נכונה: בפעילות גופנית ובעבודה.
• התקדמות הדרגתית: באימונים ובעומסים.
• הימנעות מעומס יתר: הקשבה לגוף ועצירה במקרה של כאב.
• יציבה נכונה וארגונומיה: בסביבת העבודה ובפעילויות יומיומיות.
• הימנעות מעישון.

שאלות ותשובות נפוצות

• ש: האם קרע בגיד הכתף יכול להחלים מעצמו?
  • ת: קרעים חלקיים קטנים עשויים להצטלק ולהפוך לא-תסמיניים עם טיפול שמרני. קרעים מלאים, במיוחד עם נסיגה של הגיד, לרוב אינם מתאחים חזרה לעצם באופן ספונטני. עם זאת, גם במקרים של קרע מלא שלא נותח, ניתן לעיתים להשיג הקלה משמעותית בכאב ושיפור תפקודי באמצעות פיזיותרפיה וחיזוק השרירים הנותרים, מה שיאפשר החלמה תפקודית (ולא החלמה אנטומית של הגיד עצמו).
• ש: כמה זמן אהיה עם מתלה (סלינג) לאחר ניתוח לתיקון קרע בכתף שמאל?
  • ת: משך הזמן משתנה בהתאם לסוג הניתוח, גודל הקרע, והעדפת המנתח, אך לרוב מדובר ב-4 עד 6 שבועות. במקרים מסויימים ניתן גם לוותר על המתלה כאשר בבית ובשינה, כאשר מקפידים על מנוחה לכתף ושמירתה צמודה לגוף.
• ש: מתי אוכל לחזור לנהוג לאחר ניתוח בכתף?
  • ת: לרוב ניתן לחזור לנהוג לאחר הפסקת השימוש במתלה, כאשר יש שליטה טובה בזרוע ורמת כאב נמוכה המאפשרת נהיגה בטוחה. יש להתייעץ עם המנתח.
• ש: מהם הסיכונים בניתוח לתיקון קרע בגיד?
  • ת: כמו בכל ניתוח, קיימים סיכונים, אם כי הם נדירים יחסית בניתוחי כתף. הסיכונים כוללים: זיהום, פגיעה עצבית או בכלי דם, קרישי דם, נוקשות של הכתף (כתף קפואה), אי-החלמה של התיקון או קרע חוזר, כאב כרוני, וסיכוני הרדמה. המנתח ידון איתך בסיכונים אלו באופן פרטני.

נקודות למחשבה

• ציפיות ריאליות: החלמה מקרע בגיד הכתף, במיוחד לאחר ניתוח, היא תהליך ממושך הדורש סבלנות, התמדה, ומחויבות לתוכנית השיקום.
• החלטה משותפת: ההחלטה על אופן הטיפול (שמרני או ניתוחי) צריכה להתקבל במשותף עם הרופא המטפל, לאחר שקילת כל הגורמים והאפשרויות.
• חשיבות הצוות הרב-מקצועי: טיפול מיטבי בקרע בגיד הכתף מערב לעיתים קרובות צוות הכולל אורתופד מומחה כתף, פיזיותרפיסט, ולעיתים גם רופא משפחה ומרפאים בעיסוק.

סיכום: כתף חזקה ומתפקדת היא מטרה אפשרית

קרע בגיד בכתף יכול להיות מקור לכאב ותסכול, אך חשוב לזכור שקיימות כיום אפשרויות אבחון וטיפול מתקדמות ויעילות. בין אם הוחלט על טיפול שמרני או ניתוחי, ההבנה של המצב, שיתוף פעולה עם הצוות הרפואי, והשקעה בתהליך השיקום הם המפתח לחזרה לתפקוד מלא ואיכות חיים טובה.

אל תהססו לפנות לייעוץ רפואי אם אתם חווים תסמינים מחשידים בכתף. אבחון מוקדם וטיפול נכון יכולים לעשות הבדל משמעותי בתוצאות לטווח ארוך.