גיד הסופרה ספינטוס: המדריך המקיף ביותר לאבחון, טיפול ושיקום

גיד הסופרה-ספינטוס (Supraspinatus Tendon) הוא אולי השחקן המרכזי, אך גם הפגיע ביותר, במערכת המורכבת של מפרק הכתף. הוא אחד מארבעת הגידים המרכיבים את "מסובבי הכתף" (Rotator Cuff), קבוצת שרירים וגידים החיונית לייצוב ולהנעת הכתף. פציעה בגיד זה, בין אם מדובר בדלקת, בקרע חלקי או בקרע מלא, היא מהסיבות השכיחות ביותר לכאבי כתף ולהגבלה בתנועה, המשפיעה על איכות חייהם של מיליונים.

מאמר זה נועד לספק לכם את המידע המעמיק, המדויק והמקצועי ביותר על גיד הסופרה ספינטוס. נצלול לאנטומיה ולתפקוד שלו, נבין את הסיבות והמנגנונים לפציעות, נסקור את שיטות האבחון המתקדמות ביותר, נפרט את כל אפשרויות הטיפול – מהשמרניות ועד לניתוחיות – ונשרטט את הדרך לשיקום מוצלח ולחזרה לתפקוד מלא. המטרה שלנו היא אחת: שלאחר קריאת מאמר זה, תרגישו שקיבלתם מענה מקיף לכל שאלותיכם.

אנטומיה ותפקוד: הכירו את הגיבור השקט של הכתף

כדי להבין מדוע גיד הסופרה-ספינטוס כל כך פגיע, חשוב להכיר את המבנה והתפקיד הייחודיים שלו.

• מקור ושריר: שריר הסופרה-ספינטוס מתחיל את דרכו בחלק העליון והאחורי של עצם השכמה (Scapula), בשקע הנקרא "Supraspinous Fossa".
• הגיד: השריר הופך לגיד עבה וחזק שעובר במרווח צר יחסית, מתחת לעצם שיא הכתף (האקרומיון – Acromion). מרווח זה נקרא "החלל התת-אקרומיאלי" (Subacromial Space).
• נקודת החיבור: הגיד מסתיים ומתחבר לחלק העליון של ראש עצם הזרוע (Humerus), בבליטה גרמית הנקראת "Greater Tuberosity".

תפקידיו המרכזיים של הסופרה-ספינטוס:

1. הרמת הזרוע (Abduction): הוא השריר שמתחיל את תנועת הרמת הזרוע הצידה. הוא אחראי בעיקר ל-15-30 המעלות הראשונות של התנועה, ולאחר מכן שרירים גדולים יותר כמו הדלתואיד נכנסים לפעולה דומיננטית יותר.
2. מייצב הכתף: אולי תפקידו החשוב ביותר הוא ייצוב דינמי. הוא פועל בתיאום מושלם עם שאר שרירי מסובבי הכתף כדי לשמור את ראש עצם הזרוע ממורכז היטב בתוך השקע הרדוד של עצם השכמה (הגלנואיד). פעולה זו חיונית למניעת תנועה לא רצויה של המפרק ולשמירה על תפקוד חלק ויעיל.
3. סיבוב חיצוני: הוא מסייע במידה מסוימת גם בסיבוב הזרוע כלפי חוץ.

המיקום האנטומי הייחודי שלו, במעבר צר מתחת לעצם האקרומיון, הופך אותו לחשוף במיוחד ללחץ, לחיכוך ולשחיקה, מה שמסביר את שכיחות הפציעות בו.

סוגי פציעות בגיד הסופרה-ספינטוס: לא כל כאב הוא אותו כאב

הפגיעה בגיד הסופרה-ספינטוס יכולה להתבטא בכמה אופנים, וחשוב להבחין ביניהם מכיוון שהטיפול והפרוגנוזה משתנים.

1. תסמונת הצביטה (Impingement Syndrome)

זהו השלב הראשוני והקל ביותר. במצב זה, הגיד והבורסה (שק נוזלים המפחית חיכוך) שמעליו נצבטים או נלחצים בחלל התת-אקרומיאלי בזמן הרמת הזרוע. הדבר גורם לחיכוך, לגירוי ולדלקת. תסמונת הצביטה יכולה להיגרם ממבנה אנטומי לקוי (אקרומיון בצורת קרס), מתנועות חוזרניות מעל גובה הכתף, או מחוסר איזון שרירי סביב השכמה.

2. דלקת בגיד (Tendinitis) וטנדינוזיס (Tendinosis)

• טנדיניטיס (Tendinitis): מצב דלקתי חריף של הגיד, המאופיין בכאב, נפיחות ואודם. הוא נגרם לרוב מעומס יתר פתאומי או מפציעה אקוטית.
• טנדינוזיס (Tendinosis): זהו מצב שכיח הרבה יותר, המייצג תהליך ניווני כרוני של הגיד. לא מדובר בדלקת פעילה, אלא בשינויים מבניים בסיבי הקולגן של הגיד, שהופכים אותו לחלש, פחות אלסטי ומועד יותר לקרעים. טנדינוזיס הוא תוצאה של שחיקה מתמשכת לאורך שנים.

3. הסתיידות בגיד (Calcific Tendinitis)

במצב זה, משקעי סידן (קלציום) מצטברים בתוך הגיד. הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין, אך התהליך יכול לגרום לכאב עז ופתאומי כאשר הגוף מנסה לספוג מחדש את ההסתיידות, מה שיוצר תגובה דלקתית חריפה.

4. קרעים בגיד הסופרה-ספינטוס

זהו השלב המתקדם והמשמעותי ביותר של הפגיעה. קרעים נחלקים לשני סוגים עיקריים:

• קרע חלקי (Partial Thickness Tear): הגיד אינו קרוע לחלוטין. הקרע יכול להיות בצד העליון (בורסלי), בצד התחתון (מפרקי) או בתוך סיבי הגיד עצמם (אינטרסטיציאלי). קרעים חלקיים יכולים לגרום לכאב משמעותי ולהגבלה בתפקוד.
• קרע מלא (Full Thickness Tear): הגיד נקרע לחלוטין ומתנתק מנקודת החיבור שלו לעצם הזרוע. כתוצאה מכך, נוצר "חור" בגיד. קרעים מלאים יכולים להתרחש כתוצאה מחבלה (נפילה על יד מושטת) או באופן הדרגתי כתוצאה מהחמרה של טנדינוזיס וקרעים חלקיים. קרע מלא מוביל לרוב לחולשה משמעותית וכאבים, במיוחד בניסיון להרים את היד הצידה.

גורמי סיכון ותסמינים: מי נמצא בסיכון ומה מרגישים?

גורמי סיכון עיקריים:

• גיל: השכיחות עולה באופן דרמטי מעל גיל 40, כחלק מתהליך שחיקה טבעי.
• פעילות גופנית ועבודה: עיסוקים וענפי ספורט הכרוכים בתנועות חוזרות ונשנות של היד מעל גובה הראש (צבעים, שחיינים, שחקני טניס וכדורעף).
• מבנה אנטומי: מבנה "קרסי" של עצם האקרומיון המקטין את המרווח התת-אקרומיאלי.
• עישון: פוגע באספקת הדם לרקמות ומאט תהליכי ריפוי.
• גנטיקה: נטייה משפחתית לאיכות ירודה של גידים.
• חוסר איזון שרירי: חולשה של השרירים המייצבים את השכמה יכולה לגרום לתנועה לקויה של הכתף ולהגביר את העומס על הסופרה-ספינטוס.

תסמינים אופייניים:

• כאב: הכאב הוא התסמין המרכזי. הוא ממוקם בדרך כלל בחלק הקדמי-צדדי של הכתף, ולעיתים קרובות מקרין מטה לזרוע.
• כאב לילה: כאב המופיע או מתגבר בלילה, במיוחד בזמן שכיבה על הכתף הפגועה, הוא סימן קלאסי למעורבות של גידי מסובבי הכתף.
• קשת כואבת (Painful Arc): כאב המופיע בטווח תנועה ספציפי, בדרך כלל בין 60 ל-120 מעלות של הרמת היד הצידה.
• חולשה: קושי או חוסר יכולת להרים את היד הצידה או לבצע פעולות יומיומיות כמו סירוק שיער או הושטת יד למדף גבוה.
• "קליקים" ורעשים: תחושת חריקה או "קליק" בזמן הנעת הכתף.
• הגבלה בטווח התנועה: קושי לבצע תנועות מסוימות, כמו לשים יד מאחורי הגב.

אבחון: המסע לגילוי מקור הבעיה

אבחון מדויק הוא המפתח לבניית תוכנית טיפול יעילה. התהליך משלב מספר שלבים:

1. אנמנזה רפואית

הרופא או הפיזיותרפיסט יקשיבו לסיפור שלכם: מתי התחיל הכאב, מה מחמיר ומה מקל עליו, סוג הפעילות הגופנית והעבודה שלכם, והיסטוריה של פציעות קודמות.

2. בדיקה גופנית

זהו החלק החשוב ביותר באבחון. המומחה יבחן את טווחי התנועה האקטיביים והפסיביים שלכם, ימשש את האזורים הרגישים ויבצע סדרה של מבחנים קליניים ספציפיים (פרובוקטיביים) כדי לבודד את גיד הסופרה-ספינטוס ולשלול בעיות אחרות. מבחנים נפוצים כוללים:

• מבחן ג'וב (Jobe's Test / Empty Can Test): בוחן באופן ספציפי את כוחו של גיד הסופרה-ספינטוס.
• מבחן ניר (Neer's Test) ומבחן הוקינס-קנדי (Hawkins-Kennedy Test): בודקים נוכחות של תסמונת צביטה.
• מבחן נפילת הזרוע (Drop Arm Test): יכול להצביע על קרע מלא משמעותי.

3. הדמיה

במקרים רבים, ובמיוחד אם יש חשד לקרע או אם הטיפול השמרני אינו מועיל, יופנה המטופל לבדיקות הדמיה:

• אולטרסאונד (Ultrasound): בדיקה מצוינת, זמינה ודינמית להערכת גידי מסובבי הכתף. היא יכולה לזהות דלקות, קרעים חלקיים ומלאים, והצטברות נוזלים. יתרונה הגדול הוא היכולת לבדוק את הכתף בתנועה.
• צילום רנטגן (X-ray): אינו מדגים את הגידים עצמם, אך הוא חשוב כדי לשלול בעיות אחרות בעצמות כמו שחיקה של המפרק (ארתריטיס), דורבנות עצם (אוסטאופיטים) או שינויים במבנה האקרומיון.
• דימות תהודה מגנטית (MRI): נחשבת לבדיקת "הזהב" להערכת הרקמות הרכות של הכתף. היא מספקת תמונה מפורטת ביותר של הגידים, השרירים, הסחוסים והרצועות, ויכולה לאפיין במדויק את גודל הקרע, מיקומו ואיכות השריר.

אפשרויות טיפול: מהשמרני ועד לכירורגי

תוכנית הטיפול מותאמת אישית לכל מטופל ותלויה בגורמים רבים: גיל המטופל, רמת הפעילות שלו, חומרת התסמינים, וסוג הפגיעה בגיד (דלקת, קרע חלקי או מלא).

טיפול שמרני

ברוב המוחלט של המקרים, במיוחד כשמדובר בדלקת, צביטה או קרע חלקי קטן, קו הטיפול הראשון הוא שמרני.

עקרונות הטיפול השמרני:

• מנוחה יחסית ושינוי פעילות: הימנעות מתנועות הגורמות לכאב, בעיקר הרמת היד מעל גובה הכתף. חשוב להדגיש – לא מדובר בחוסר תנועה מוחלט, אלא בהימנעות מפעילות מעוררת כאב.
• טיפול תרופתי נוגד דלקת (NSAIDs): תרופות כמו איבופרופן או נפרוקסן יכולות לסייע בהפחתת הכאב והדלקת בשלב החריף.
• פיזיותרפיה: זהו המרכיב החשוב ביותר בטיפול השמרני. פיזיותרפיסט מומחה יבנה תוכנית שיקום מותאמת אישית הכוללת:
  • הפחתת כאב: שימוש בטכניקות מנואליות, חימום, קירור ואלקטרותרפיה.
  • שיפור טווחי תנועה: תרגילים פסיביים ואקטיביים מבוקרים להחזרת התנועתיות למפרק.
  • חיזוק הדרגתי: תרגילים לחיזוק שרירי מסובבי הכתף ומייצבי השכמה. הדגש הוא על תרגול נכון, מבוקר וללא כאב.
  • תרגול פרופריוספטיבי: שיפור השליטה והקואורדינציה של הכתף.
  • הדרכה והתאמה ארגונומית: ייעוץ כיצד לבצע פעולות יומיומיות ועבודה באופן שלא יגרום לעומס על הכתף.
• זריקות:
  • זריקת קורטיזון (סטרואידים): זריקה בעלת אפקט אנטי-דלקתי חזק. היא יכולה לספק הקלה משמעותית ומהירה בכאב, ובכך לאפשר התקדמות טובה יותר בפיזיותרפיה. עם זאת, השימוש בה מוגבל (לרוב עד 2-3 זריקות), כיוון ששימוש חוזר עלול להחליש את הגיד בטווח הארוך.
  • זריקות ביולוגיות (PRP, אורטוקין): טיפולים חדשניים יותר המבוססים על שימוש בגורמי גדילה המופקים מדמו של המטופל עצמו. מטרתם לעודד ריפוי טבעי של הרקמה הפגועה. יעילותם עדיין נחקרת, אך הם מראים תוצאות מבטיחות במקרים מסוימים, בעיקר בקרעים חלקיים ובטנדינוזיס.

טיפול ניתוחי

התערבות כירורגית נשקלת כאשר הטיפול השמרני נכשל לאחר תקופה של 3-6 חודשים, או במקרים של קרע מלא וטראומטי אצל אדם צעיר ופעיל.

מטרות הניתוח:

1. תיקון הקרע: חיבור מחדש של הגיד הקרוע לעצם הזרוע.
2. טיפול בגורם לבעיה: למשל, שיוף עצם האקרומיון (אקרומיופלסטיה) כדי להרחיב את המרווח התת-אקרומיאלי ולמנוע צביטה עתידית.

שיטות ניתוחיות:

הניתוח המודרני לתיקון גיד הסופרה-ספינטוס מתבצע כמעט תמיד בשיטה ארתרוסקופית. זוהי שיטה זעיר-פולשנית שבה המנתח מחדיר מצלמה קטנה (ארתרוסקופ) ומכשירים עדינים דרך מספר חתכים קטנים בעור.

• יתרונות הארתרוסקופיה:
  • פחות כאב לאחר הניתוח.
  • צלקות קטנות יותר.
  • שיקום מהיר יותר.
  • סיכון נמוך יותר לזיהומים.

במהלך הניתוח, המנתח תופר את הגיד חזרה לעצם באמצעות עוגנים זעירים שאליהם מחוברים תפרים חזקים.

שיקום לאחר ניתוח: הדרך חזרה לתפקוד

הצלחת הניתוח תלויה במידה רבה מאוד באיכות השיקום שלאחריו. זהו תהליך ארוך ומובנה, הדורש סבלנות ומחויבות מצד המטופל.

• שלב 1 (0-6 שבועות): הגנה וריפוי: הכתף מקובעת במתלה מיוחד. המטרה היא להגן על התיקון ולאפשר לגיד להחלים ולהתחבר לעצם. בשלב זה מבצעים רק תנועות פסיביות עדינות בהנחיית פיזיותרפיסט.
• שלב 2 (6-12 שבועות): החזרת טווח תנועה: מתחילים בהדרגה תרגילים אקטיביים יותר להשבת טווח התנועה המלא של הכתף, עדיין ללא הפעלת עומס או התנגדות.
• שלב 3 (3-6 חודשים): חיזוק: מתחילים בתוכנית חיזוק הדרגתית של שרירי מסובבי הכתף ומייצבי השכמה, תוך שימוש בגומיות, משקולות קלות ותרגילים פונקציונליים.
• שלב 4 (6 חודשים והלאה): חזרה לפעילות מלאה: חזרה הדרגתית לפעילות ספורטיבית ולפעולות מאומצות, תוך דגש על טכניקה נכונה למניעת פציעה חוזרת.

חזרה לעבודה משרדית לאחר כחודש וחצי. חזרה לפעילות פיזית או עבודה פיזית לאחר כשלושה חודשים. תהליך השיקום המלא יכול להימשך בין 6 ל-12 חודשים, תלוי בגודל הקרע, באיכות התיקון ובגורמים אישיים.

שאלות ותשובות נפוצות

שאלה: האם קרע בגיד הסופרה-ספינטוס יכול להחלים לבד?

תשובה: קרע חלקי קטן יכול להצטלק ולהפוך לא-סימפטומטי (לא כואב) באמצעות טיפול שמרני וחיזוק נכון של השרירים מסביב. קרע מלא, לעומת זאת, אינו יכול להחלים ולהתחבר מחדש לעצם באופן ספונטני, מכיוון שהגיד נסוג פנימה. עם זאת, לא כל קרע מלא דורש ניתוח, ואנשים מבוגרים רבים עם רמת פעילות נמוכה יכולים לתפקד היטב גם עם קרע מלא באמצעות פיזיותרפיה.

שאלה: כמה זמן לוקח להתאושש מקרע בסופרה-ספינטוס ללא ניתוח?

תשובה: בטיפול שמרני יעיל, ניתן לראות שיפור משמעותי בכאב ובתפקוד תוך 6-12 שבועות. עם זאת, התהליך המלא של חיזוק השרירים והתאמת דפוסי התנועה יכול לקחת מספר חודשים.

שאלה: האם אני חייב לעבור MRI כדי לאבחן את הבעיה?

תשובה: לא בהכרח. במקרים רבים, אבחון מדויק יכול להתבצע על סמך אנמנזה ובדיקה גופנית יסודית, בתוספת אולטרסאונד. MRI נשמר בדרך כלל למקרים בהם האבחנה אינה ברורה, כאשר שוקלים ניתוח כחלק מתכנון הניתוח, או במקרים של חבלה משמעותית.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי למנוע פציעה בגיד הסופרה-ספינטוס?

תשובה: מניעה היא תמיד הדרך הטובה ביותר. שמרו על כושר כללי, בצעו חימום טוב לפני פעילות גופנית, והקפידו על תרגילי חיזוק וגמישות לכתפיים ולשרירי השכמות. הימנעו מעליות פתאומיות בעצימות האימונים והקפידו על טכניקה נכונה. אם עבודתכם דורשת תנועות חוזרות, קחו הפסקות יזומות ובדקו אפשרויות לשיפור הארגונומיה בסביבת העבודה.

גיד הסופרה-ספינטוס הוא מרכיב קריטי בתפקוד הכתף, ופגיעה בו יכולה להיות מתסכלת ומגבילה. אך בעזרת הבנה מעמיקה של הבעיה, אבחון מדויק, ובחירה נכונה של מסלול טיפולי – בין אם שמרני או ניתוחי – הרוב המוחלט של האנשים יכולים לחזור לתפקוד מלא, ללא כאב, וליהנות מאיכות חיים טובה. זכרו, המפתח להצלחה טמון בשיתוף פעולה מלא עם הצוות הרפואי ובמחויבות לתהליך השיקום.