מדריך לפיזיותרפיה לאחר שבר בשורש כף היד

הרגע שבו מורידים את הגבס משורש כף היד הוא רגע טעון. לאחר שבועות ארוכים של אי-תנועה, מתגלה לעינינו מראה מפתיע ולעיתים מדאיג: יד נפוחה, מקובעת, חלשה, עם עור יבש וצבע שונה. התנועות שפעם היו מובנות מאליהן – כיפוף, יישור, סיבוב – מרגישות פתאום בלתי אפשריות. השאלה הראשונה שעולה בראש היא, "האם היד שלי אי פעם תחזור להיות כפי שהייתה?".

התשובה הקצרה והמעודדת היא: כן. אך התשובה המלאה והמציאותית היא: כן, בתנאי שתהיו שותפים פעילים בתהליך שיקום אינטנסיבי ומקצועי. העצם אולי התאחתה בגבס, אבל החזרת התנועה, הכוח והתפקוד המלא של היד תלויה כמעט לחלוטין במרכיב אחד קריטי: פיזיותרפיה.

מאמר זה נועד להיות המפה המקיפה והמפורטת ביותר שלכם למסע השיקום הזה. נפרט שלב אחר שלב מה צפוי לכם מרגע הסרת הגבס, נסביר מדוע כל תרגיל חשוב, נצייד אתכם בידע להתמודדות עם אתגרים ונענה על כל השאלות שמטרידות אתכם. המטרה שלנו היא להפוך את אי-הוודאות לביטחון, ואת התסכול לנחישות, בדרך להשבת היד שלכם לחיים.

מדוע פיזיותרפיה היא מרכיב קריטי (ולא המלצה)?

רבים טועים לחשוב שהפיזיותרפיה היא "בונוס" או המלצה נחמדה לאחר שבר. זוהי טעות קריטית. לאחר שבר בשורש כף היד (לרוב שבר של עצם הרדיוס הדיסטלי), הקיבוע הממושך בגבס גורם לשורה של תופעות שאינן קשורות ישירות לעצם השבורה:

• נוקשות מפרקית: קופסית המפרק, הרצועות והגידים, שלא זזו במשך שבועות, מתקצרים ומתקשים. הם מאבדים את האלסטיות שלהם, בדומה לגומייה שהתייבשה בשמש.
• דלדול שרירים (אטרופיה): השרירים באמה, שאחראים על תנועת שורש כף היד והאצבעות, לא הופעלו וכתוצאה מכך נחלשו והצטמקו.
• היווצרות הידבקויות: רקמות רכות עלולות "להידבק" זו לזו וליצור רקמה צלקתית המגבילה את התנועה החלקה של הגידים.
• שינוי בתפיסה המוחית: המוח "שוכח" כיצד להפעיל את היד בצורה יעילה וחלקה. הקשר העצבי-שרירי נפגע.
• נפיחות ובצקת: זרימת הדם והלימפה נפגעת, מה שמוביל להצטברות נוזלים הגורמת לכאב ומגבילה עוד יותר את התנועה.

תפקיד הפיזיותרפיה הוא להילחם באופן פעיל ומבוקר בכל אחת מהתופעות הללו. הפיזיותרפיסט הוא המומחה שמכיר את האנטומיה המורכבת של שורש כף היד ויודע כיצד להניע, למתוח ולחזק את הרקמות בצורה בטוחה והדרגתית, מבלי לסכן את האיחוי של העצם. לנסות "להחזיר את היד לעצמה" ללא הדרכה מקצועית עלול לגרום ליותר נזק מתועלת.

קו הזמן של השיקום: למה לצפות בכל שלב?

תהליך השיקום אינו ספרינט, אלא מרתון. הוא מחולק לשלבים ברורים, כאשר המעבר בין שלב לשלב תלוי בהשגת יעדים ספציפיים. ציר הזמן הוא אישי ויכול להשתנות מאדם לאדם, אך העקרונות נשארים זהים.

שלב 0: תקופת הגבס – "ההכנה למסע"

השיקום מתחיל עוד לפני שהגבס יורד! בזמן שהיד מגובסת, ישנם דברים חשובים שניתן וצריך לעשות:

• הפעלת האצבעות: הניעו את כל האצבעות במלוא טווח התנועה שלהן, מאות פעמים ביום. כופפו ויישרו, פתחו וסגרו לאגרוף.
• הפעלת המרפק והכתף: הקפידו להניע את המרפק והכתף של היד המגובסת במלוא טווח התנועה כדי למנוע התפתחות נוקשות במפרקים אלו.
• הפחתת נפיחות: בכל הזדמנות, הגביהו את היד מעל גובה הלב (למשל, על כרית). כוח הכבידה יסייע בניקוז נוזלים ויפחית את הנפיחות.

שלב 1: מיד לאחר הסרת הגבס (שבוע 0-2) – "שלב האוורור והתנועה העדינה"

זהו שלב עדין שמטרתו העיקרית היא "להרגיע את המערכת" ולהתחיל תנועה ראשונית.

• היעדים: הפחתת כאב ונפיחות, שיפור זרימת הדם, השגת טווחי תנועה אקטיביים ראשוניים ללא כאב.
• מה עושים?
  • אמבטיות ניגוד (קונטרסט): טבילת היד לסירוגין במים חמים (לא רותחים) וקרים. החום מרחיב את כלי הדם והקור מכווץ אותם, מה שיוצר אפקט של "משאבה" המעודד זרימת דם ומפחית נפיחות.
  • תנועות אקטיביות עדינות: המטופל מניע בעצמו את שורש כף היד בכל הכיוונים (כיפוף, יישור, הטיות לצדדים) עד לגבול הכאב הקל. המטרה היא להניע, לא למתוח. "מעט ולעיתים קרובות" היא מילת המפתח.
  • הפעלת האצבעות והאמה: תרגילים כמו סחיטת כדור ספוג רך, ותרגול סיבוב של האמה (סופינציה ופרונציה – סיבוב כף היד כלפי מעלה ומטה).
• מה לא עושים? בשלב זה אין לבצע מתיחות פסיביות חזקות או תרגילי כוח עם התנגדות.

שלב 2: השבת הגמישות (שבועות 2-6) – "להניע את החלודה"

לאחר שהכאב והנפיחות הראשוניים פחתו, המיקוד עובר להשבת טווחי התנועה.

• היעדים: הגעה ל-80% או יותר מטווח התנועה הנורמלי בכל כיווני התנועה של שורש כף היד.
• מה עושים?
  • תרגילי טווח תנועה אקטיביים ומתיחות: ממשיכים בתנועות האקטיביות, אך כעת מוסיפים מתיחה עדינה בסוף כל תנועה בעזרת היד השנייה או כנגד שולחן.
  • טיפול מנואלי על ידי הפיזיותרפיסט: הפיזיותרפיסט יבצע מוביליזציות – טכניקות הנעה עדינות ומדויקות של עצמות שורש כף היד – כדי "לשחרר" את המפרק ולהגדיל את טווח התנועה בצורה בטוחה.
  • שימוש בפלסטלינה רפואית: לישה, גלגול ומעיכה של פלסטלינה בדרגות קושי שונות לחיזוק ראשוני של שרירי כף היד והאצבעות.
• מה לא עושים? עדיין נמנעים מהרמת משאות כבדים או תרגילי כוח אגרסיביים.

שלב 3: בניית הכוח (שבועות 6-12) – "להחזיר את העוצמה"

רק לאחר שהושג טווח תנועה טוב והכאב מינימלי, ניתן להתחיל לבנות מחדש את הכוח שאבד.

• היעדים: השוואת כוח האחיזה וכוח שרירי האמה לכוח ביד הבריאה.
• מה עושים?
  • תרגילים כנגד התנגדות: שימוש בגומיות, משקולות קלות, קפיצים לחיזוק האחיזה. התרגילים יכללו כיפוף ויישור של שורש כף היד עם משקולת, והטיות לצדדים כנגד גומייה.
  • תרגילים בנשיאת משקל: התחלה של נשיאת משקל הדרגתית על היד, למשל, הישענות על שולחן, ובהמשך שכיבות סמיכה כנגד קיר.
  • תרגול תפקודי: תרגול פעולות יומיומיות כמו פתיחת צנצנות, שימוש במברג, כתיבה והקלדה.

שלב 4: חזרה לתפקוד מלא (3 חודשים והלאה) – "הליטוש האחרון"

בשלב זה, רוב התפקוד היומיומי כבר חזר. המיקוד הוא על חזרה לפעילויות מורכבות יותר כמו ספורט או עבודה פיזית.

• היעדים: חזרה מלאה לפעילות ללא כאב או מגבלה, שיפור הקואורדינציה והמוטוריקה העדינה.
• מה עושים?
  • תרגילים ספורט-ספציפיים: אם המטופל הוא שחקן טניס, יתורגלו חבטות. אם הוא מטפס, יתורגל כוח אחיזה ספציפי.
  • פליאומטריה: תרגילים "מתפרצים" כמו זריקה ותפיסה של כדור כוח קטן לשיפור התגובה המהירה של השרירים.
  • איזון ויציבות: תרגילים מורכבים בנשיאת משקל על משטחים לא יציבים.

סיבוכים אפשריים ודגלים אדומים

ברוב המקרים, השיקום עובר בצורה חלקה. עם זאת, חשוב להכיר סיבוכים אפשריים ולזהות "דגלים אדומים" הדורשים פנייה מיידית לרופא או לפיזיותרפיסט.

• נוקשות כרונית: הסיבוך הנפוץ ביותר, הנגרם לרוב משיקום לא מספק או לא עקבי.
• תסמונת כאב אזורית מורכבת (CRPS): זהו סיבוך נדיר אך קשה, המערב "קצר" במערכת העצבים. הוא מתבטא בכאב עז שאינו פרופורציונלי לפציעה, נפיחות קשה, שינויים בצבע ובטמפרטורת העור ורגישות קיצונית למגע. אם מופיעים תסמינים אלו, יש לפנות לרופא באופן מיידי.
• דגלים אדומים נוספים: עלייה פתאומית וחדה בכאב, הופעת חום מקומי, אובדן תחושה או נימול שלא חולפים.

שאלות ותשובות נפוצות

ש: כמה זמן ייקח לי לחזור לתפקוד מלא?

ת: היו סבלניים. שיפור משמעותי בטווח התנועה ובכאב יורגש תוך 6-8 שבועות. חזרה לכוח סביר תיקח כ-3 חודשים. חזרה מלאה לפעילות ספורטיבית מאומצת עשויה לקחת 6 חודשים ואף יותר.

ש: האם כאב בזמן תרגול הוא סימן טוב או רע?

ת: יש להבדיל בין "כאב של מתיחה" ל"כאב חד ודוקר". תחושת מתיחה או אי-נוחות קלה בזמן תרגול היא נורמלית ואף רצויה. כאב חד, שורף או דוקר הוא סימן שעברתם את הגבול ויש לעצור. המוטו הוא "אתגרו את היד, אך אל תכאיבו לה" (Challenge it, don't hurt it).

ש: מתי אוכל לחזור לנהוג?

ת: כאשר יש לכם טווח תנועה וכוח מספקים כדי לאחוז בהגה בבטחה ולבצע תנועות פתאומיות ללא כאב. בדרך כלל, כ-6-8 שבועות לאחר הסרת הגבס, אך יש להתייעץ עם הרופא והפיזיותרפיסט.

סיכום: השותפות להצלחה

החלמה משבר בשורש כף היד היא עבודת צוות. הרופא והגבס אחראים על איחוי העצם, אך החזרת החיים ליד – התנועה, הכוח והתפקוד – היא תוצאה של שותפות איתנה בין המטופל לפיזיותרפיסט. התהליך דורש מחויבות, עקביות וסבלנות. יהיו ימים טובים יותר וטובים פחות, אך כל תרגיל שאתם מבצעים, כל מעלה נוספת בטווח התנועה, וכל גרם של כוח שאתם בונים מחדש, הם צעד נוסף במסע להשבת התפקוד המלא. זכרו, היד שלכם היא כלי מופלא, והשקעה בשיקום שלה היא השקעה באיכות החיים שלכם לעתיד.